ישנה הבחנה סוציולוגית ששימוש בשפה גבוהה ואקדמית נועד כדי לשמר אליטות תרבותיות. זאת אומרת, לא משנה מה יעשה ההוא שהגיע מהפריפריה התרבותית כדי להיכנס לברנז'ה לא יעזור לו. הוא יכנס לעניינים ויסתגל לשפה, ואז יכניסו מילה באנגלית, או צרפתית, לטינית או עברית תנ"כית שתוציא אותו לא בעניינים ולא מדקדק במונחים או באקצנט הנכון.
זו טכניקה לשימור הכוח. למידור ולקביעה מה ראוי ומה לא. זה התחיל כשהסאטירה והוולגריות הלכו מתוכנית לתוכנית ובכל שנה נהיו בוטות וסקססטיות יותר ויותר, הציגו את ה
מתנחלים כמגהצי ערבים לשם השעשוע, או כש
אריאל זילבר וכל מיני מתנחלות הזויות וללא קשר למציאות הוגחכו עד כמה שניתן. וכך זה הלך וגבר מ-זהו זה לחמישיה הקאמרית ועד לארץ נהדרת ועוד כמה תוכניות מוצלחות יותר ופחות בדרך. ועוד טורים, כתבות, פרשנויות וסרטים שעשו סיבוב על הימין על כל מחוזותיו. כשבכולם שפע בוטות מינית וסקסיסטית ככל הניתן.
ליכודניקים, ביבי שרה ו
לימור לבנת כולם נפלו ברשת הזאת. אבל הכי כיף היה לעשות זאת למתנחלים, או לחרדים. כי הרי מה יותר כיף בעולם הזה מלהוביל קבוצת שמרנים אל עבר הפתיחות המינית החופשית. הייתה תקופה שכמעט כל טור בהארץ, או שיח סופרים מלומד השווה בנימה סרקסטית את "המליטריזם המתנחלי" לפעולות מיניות לאדמה ולאישה, וכאורגיה אחת גדולה - תסלחו לי על הביטוי - בין חבורת המאותגרים מינית בגבעות אלו אל אלו ואל האדמה והשכינה ומי לא.
ימי הביניים
וככל שהמנחל היה שמרן ומעט מיושן, הכיף בהבכתו בשימושים ההפוכים מדרכו הייתה רוויה בהנאה גדולה כאילו היא חלק מהקרב הפוליטי אידאולוגי הזה.
ומתוקף אותה שמרנות היה אותו מתנחל/ חרדי/ ליכודניק גם מרים קול זעקה מידי פעם וחוטף ישר תגובות נזעמות על כך שמה הוא מבין מה היא ביקורת נשכנית בכלל ושיצא מימי הביניים בהם הוא תקוע.
וזה תמיד חוזר על עצמו. המנחל התורן מנסה להיות מגניב ובחבר'ה ותוקע בדיחה גסה, או בוטה (כמו השוואה לדר שטרמר למשל) ובמקום קולות צחוק ענוגים של הומור גבוה חמישיה קאמרית כזה, הוא זוכה למבט מזועזע.
"דר שטרמר? תתבייש!! אתה ככה מחפצן נשים? יא מיזוגן! ונראה אותך בלי ויקיפדיה מבין במה האשמתי אותך בכלל". לפעמים בתוספת, "אויש לאן עוד נתדרדר בגללכם?" עם נימה נגעלת כמובן.
אז אנא ממכם חברים אל תדקדקו לי אם זו תוכנית אקטואליה או לא. כי זה סתם עוד תירוץ למאבק תרבותי פולטי ושימור הגמוניה. והשאלה היא בכלל למה אין לך כובע, כמו בבדיחה הישנה על שני הבריונים שמאוד רוצים להיכנס בבחור שעובר מולם ברחוב לא משנה מה תהיה התשובה.
(אגב התוכנית מהמעט שצפיתי היא אקטואליה על גבול ההומור אם אתם מתעקשים. זו לא המהדורה המרכזית, תיק תקשורת, או ערב חדש, שגם אותה סג"ל מנחה. בתוכניות כאלו איש לא היה חושב לחבוש פאה לא בגלל גאונות טלוויזיונית, אלא כי הפורמט הוא שונה. כאן זו אקטואליה קלילה ומבודחת יותר מראש, ועצם השתתפותה של
עירית לינור תעיד על כך).