תאוות הכסף והשררה של גולן יוכפז

במסגרת התביעה הגישו הצדדים תצהירים, העמוסים בפרטי פרטים של השיחות והדיבורים וההסברים וטענות הצדדים. תצהירו של גולן יוכפז מחזיק 21 עמודים. תצהירו של ירון דקל מחזיק 19 עמודים. לא ניכנס כאן לפרטי הפרטים. נציג להלן את תובנות הח"מ באשר לאמור בתצהירים:

1) יוכפז מציג טענות רבות נגד ירון דקל. אך בפועל הוא דורש כסף ועוד כסף ועוד כסף, מהקופה הציבורית, ממשרד הביטחון. 1.2 מיליון ש"ח, ליתר דיוק, כולל: 735 אלף ש"ח (בגין שעות נוספות, לטענתו, למרות שעבד בהסכם אישי-סכומי ובמשרה ובשכר גלובליים); 123 אלף ש"ח (בגין 10 חודשים בתקופת הסכם העבודה עמו, למרות שדילג מיוזמתו למנכ"ל חדשות 10); 221 אלף ש"ח (כפיצויי פיטורין, למרות שעזב מיוזמתו כאמור); ועוד 70 אלף ש"ח (בגין לשון הרע, כביכול, למרות שהועלו נגדו טענות שיש בהן אמת); 2) יוכפז מבקש לקבוע כי על העסקתו חלות הוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין משרד הביטחון ובין ארגון עובדי צה"ל וההסתדרות הכללית, למרות שביום 01.04.08 "עבר התובע לחוזה אישי סכומי" (כדברי סרן ליאת מינס, רמ"ד שכר במרכז תע"צ), ועל-אף שביום 01.09.09 "עבר התובע לחוזה לפיו התמורה בגין שעות נוספות, אם מבוצעות, הינה גלובלית, בהעדר כל יכולת לפקח על עבודתו", כדברי מינס. מיותר כמעט לציין, כי יוכפז, שאוהב מאוד כסף, כנראה, אפילו יותר ממעסיקו הקודם בתוכנית כלבוטק, רפי גינת, עבר לחוזה אישי-סכומי שכלל סכומי כסף גבוהים יותר ביחס לעובדים אחרים שעבדו במסלול "הסכם קיבוצי"; 3) יוכפז טוען בתצהירו כי ירון דקל הביע הסכמה לכך שימשיך להגיש פעמיים בשבוע את התוכנית "בוקר טוב ישראל", וכן את התוכנית "עוד מעט נהפוך לשיר". דקל מאשר כי הסכים עקרונית להגשת "בוקר טוב ישראל" פעם אחת עד פעמיים בשבוע, ומסביר זאת במעמדו של יוכפז באותה תקופה בגלי צה"ל וברצון לסייע לו ולפרגן לו, אך הוא הדגיש: הכל היה בכפוף לקבלת ההיתרים הנדרשים ממשרד הביטחון, אם אכן תאושר העסקתו על-אף מינויו למנכ"ל חדשות 10. דקל הסביר בתצהירו כי הוא נמלך בדעתו לאחר מכן, כשנוכח כי יוכפז סטה מהסכמות ולא הצליח להימנע מפעילות תוך ניגוד אינטרסים; 4) יוכפז התחמק ו/או נמנע מפנייה למשרד הביטחון כדי לקבל היתר לעבודה פרטית, כמתחייב ונדרש מפקודת מטכ"ל 41.0538. לגישתו, פקודה זו חלה רק על עובדים במשרה מלאה. טענה זו מופרכת, מכל וכל, שכן על-פי הפקודה מחויב כל אזרח עובד צה"ל לפנות ולקבל היתר לעבודה פרטית. ורק בכפוף להיתר, רשאי הוא לעסוק בעבודה פרטית. הפקודה נועדה, בין היתר, למנוע מצב של ניגוד עניינים - בדיוק כמו זה שנולד עם כניסתו/בחירתו של יוכפז לקבל על עצמו תפקיד של מנכ"ל חדשות 10; 5) יוכפז מספר סיפורים ומפריח בדותות, לא מעט באשר לסיכומים שנערכו בינו לבין ירון דקל, בעוד שהאמת פשוטה וברורה: פקודות צה"ל הן הקובעות. מאליו מובן, גם אם אמר ירון דקל ליוכפז דברים כאלה או אחרים, אם כדי לשאת חן בעיניו ואם בניסיון כנה להמשיך ולהעסיקו בגל"צ, הרי שהפקודה היא-היא שמחייבת קבלת היתר, ומראש, לעבודה פרטית. יוכפז לא פנה ולא קיבל - ברור שאם היה פונה לא היה מקבל - ובפועל הוא מתכחש גם בתצהירו מחובתו למלא פקודה פשוטה וברורה זו; 6) יוכפז מציג בתצהירו את דמותו משל היה מלאך, וכאילו יכול הוא לעבוד בנאמנות יתרה ולסכל, ומראש, ניגודי עניינים. יוכפז מסרב להפנים: מינויו למנכ"ל חדשות 10 מחייב נאמנות ואמונים לגוף זה, ולא לשום גוף אחר, קל וחומר כאשר מדובר בגוף מתחרה, וגם אם מדובר בתחנת גלי צה"ל. יוכפז עצמו מחויב להימנע מניגודי עניינים לא רק נוכח מחויבותו האזרחית, אלא גם כדי להישמר מביצוע עבירה של הפרת אמונים; 7) תצהירו של ירון דקל מלמד, כי באותם שבועות מעטים שעוד עבד יוכפז בגלי צה"ל, לאחר שנכנס לתפקיד מנכ"ל חדשות 10, הוא כבר כשל בשורה של עניינים, ופעל בתחילת 2013 תוך ניגוד אינטרסים פסול ואסור. שתי דוגמאות: בניגוד למוסכם, יוכפז המשיך להתערב בעריכה בתוכנית "בוקר טוב ישראל"; בניגוד למוסכם, יוכפז נהג להתקשר ולברר עם גורמים במחלקת החדשות באשר לנושאים שיסוקרו בתחנה; 8) יוכפז מציג בתצהירו דוגמאות לעובדים, כביכול, שהמשיכו בהגשת תוכניות בגלי צה"ל, ובד-בבד עבדו והגישו תוכניות בכלי תקשורת אחרים, גם מתחרים. הדוגמאות שהציג אינן ממן העניין, שכן: בתפקידו כמנכ"ל חדשות 10 הוא מפעיל ומפקח על כל צוותי החדשות והתחקירים והמוספים והתוכניות השונות בערוץ 10. ברי, כי בנסיבות אלה, לא ניתן לאפשר ליוכפז נגישות למערכת חדשות ואקטואליה של ערוץ מתחרה כמו גלי צה"ל.

טיעוניו של יוכפז מוזרים, אם לנקוט לשון המעטה. שכן, יוכפז נאבק כדי להתיר לו לפעול תוך ניגוד עניינים מובנה ואסור, ובלתי חוקי, ועתה הוא תובע, באופן מוזר ומחוצף, תשלום פיצויים מיוחדים בגין זאת שלא איפשרו לו לפעול בניגוד לחוק.