גבורה נשית

הסיוע שאני נותן למועצה לשימור אתרי מורשת בתחום הדוברות הביא אותי להתמקד באתרי מורשת המציינים גבורה של נשים ישראליות בשנות ה-40 של המאה הקודמת (השואה, הקמת המדינה ומלחמת העצמאות) ולערוך סיור קצרצר במקצת ממקומות אלו ולהאיר דרכו את אומץ ליבן ועוז רוחן. בית חנה סנש - מופת לאומץ לב הסיור שלי הביאני לקבוץ שדות ים ולבית חנה סנש. חנה רק בת 23 במותה. בחייה הקצרים הייתה חנה סנש לסמל של אידאליזם והקרבה עצמית. בשנת 1943 התגייסה חנה לצבא הבריטי והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתה הייתה לצנוח על אדמת אירופה. מטרת המבצע הייתה סיוע במאבקן של בעלות הברית וניסיון לחבור אל הפרטיזנים בכדי להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. במרץ 1944, בתום תקופה של אימונים במצרים, צנחה חנה עם 32 חבריה לקבוצה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. הקבוצה שהתה ביער שלושה חודשים עם הפרטיזנים של טיטו, ממתינה לתעודות מזויפות שיאפשרו לה לחצות את הגבול. ב-7 ביוני 1944, בלילה בו גורשו יהודי הונגריה, חצתה חנה את הגבול. היא נתפסה כמעט מיד על-ידי המשטרה ההונגרית ונשלחה לכלא בבודפשט. על-אף שבמשך חודשים עברה חקירות ועינויים קשים ולמרות שידעה, שאמה גם היא בסכנה בגלל מעצרה, סירבה חנה לשתף פעולה עם חוקריה. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה - גם בבגידה במולדת. סנש הגנה בתוקף על זכותה לפעול כפי שפעלה, תוך שהיא מפגינה נחישות ואומץ לב. היא נידונה למוות וגם בעמדה מול כיתת היורים, סירבה לכסות את עיניה והישירה מבט אל גורלה. ב-7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23 בלבד, הוצאה חנה סנש להורג. הביקור בבית חנה סנש שבשדות ים הוא ממש ביקור חובה. יד לאשה הלוחמת בניצנים משדות ים הדרמתי בסיורי והגעתי לניצנים. תחילה נכנסתי לארמון ניצנים ובו פסעתי בשבילי "גן האישה הלוחמת" . גיליתי כי בראש גבעת כורכר ניצב לו "הארמון" של ניצנים, מבנה היסטורי שמור ששימש כבית לנכבד ערבי. בשנת 1943 הוקם במקום קיבוץ ניצנים. כיום שוכן בו בית ספר שדה העוסק בפעילויות חינוכיות בנושאי סביבה, אקולוגיה ומורשת תש"ח באזור. סביב הארמון עמדות מקרבות מלחמת העצמאות, מצבות זיכרון ואנדרטת "יד לאישה הלוחמת". יד לאישה הלוחמת היא אנדרטה הנמצאת באתר של ניצנים הישנה. במקום מספר פסלי ברונזה של נשים שפיסלה הפסלת שוש חפץ. האנדרטה הוקמה ביזמתו של יצחק פונדק, מפקד גדוד 53 בחטיבת גבעתי שנטל חלק בהגנת ניצנים. האתר נחנך בשנת 1998 במלאת 50 שנה לקרב על ניצנים ומוקדש לשלוש לוחמות שנפלו בקרב זה: מירה בן ארי - אלחוטאית. שולמית דורצ'ין - חובשת. דבורה אפשטיין - לוחמת. במקום הולך ומוקם מרכז מבקרים שייקרא "יד לאישה הלוחמת" ביוזמה משותפת של המועצה לשימור אתרי מורשת, החברה להגנת הטבע וקק"ל (JNF). מדובר אתר מורשת וזיכרון לנשים אשר שרתו במערכות הביטחון. האתר יוקדש לדמותה של הלוחמת העברייה במערכות ישראל, החל מתקופת המאבק להקמת המדינה ועד לימינו אנו. בניצנים התרחש אחד מהקשים בקרבות תש"ח, ובין הלוחמים נמנו 10 נשים. 33 לוחמים נפלו וביניהם שלוש נשים. גבורה נשית אזרחית: עדה מיימון- מייסדת "עיינות" אחרי הגבורה הנשית הצבאית חיפשתי ומצאתי גם גבורה נשית אזרחית- זהו של עדה מיימון. מדובר בחדרה של עדה מיימון בבית הספר "עיינות". אותה עדה פישמן-מיימון שיזמה את הקמת המרכז להכשרת נשים לחקלאות "עיינות" בתחילת המאה הקודמת אך לא בכל עסקינן במאמרי זה. (למרות שעצם הקמת הכשרת נשים לעבודה חקלאית הייתה חריג גדול באותה עת). בחרתי, הפעם, להתמקד במאבקה ההרואי של עדה- בת למשפחה מסורתית ונצר למשפחת הרמב"ם- לביטול החלטת רבנים לאסור על נשים להגיע לקבר שמעון בר יוחאי. עדה מיימון נאבקה בהחלטת הממסד הרבני וניצחה. בלי בג"ץ ובלי תקשורת. רק בזכות הנחישות והצדק. הספור שהיה כך היה: שנים אחדות לפני שהגיעה לצפת שם הקימה בית ספר לבנות אירע אסון במירון כאשר בחגיגות ל"ג בעומר הצטופף קהל רב במתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי וכמה אנשים נהרגו. לטענת רבני צפת נגרם האסון משום שגברים ונשים הצטופפו יחד בבניין הקבר ועקב כך הוציאו תקנה שאסרה על נשים להשתתף בחגיגות ל"ג בעומר שבהר מירון. מימון יצאה עם שתיים מחברותיה למקום לחגיגות ל"ג בעומר. האיום כי הגעתם תביא לסגירת בית הספר בצפת לא הרתיע אותן. השלוש התעקשו ולמרות התנגדות מאות הגברים במקום הן לא עזבו את המקום. בעקבות מחאת מיימון וחברותיה ובגלל עקשנותן בוטלה התקנה המקוממת של איסור הגעת נשים לחגיגות לג' בעומר במירון וניצחונה של עדה מיימון וחברותיה הובטח. היה זה סיור קצרצר בבודדים מתוך אתרי המורשת שהספור מאחוריהם העזה יוצאת דופן של נשים חלוצות ושל נכונותן לעמוד מול הנורמה המקובלת. ישראל משופעת בכגון אלו ומומלץ, לפחות ביום האישה הבינלאומי, לקחת תרמיל ומקל ולצאת לסיור בעקבות הנשים הגדולות שבתולדות עמנו.