וילם פרדריק הרמנס (Willem Frederik Hermans) 1921- 1995, מגדולי סופריה של הולנד במאה ה-20 אם לא בכלל, היה איש רוח חד לשון, דעתן, בעל אישיות חזקה ועצמאית. עמיתיו הסופרים חששו תמידית מחצי לעגו המושחזים. הוא כתב מאמרים לעיתונות, פמפלטים, ביקורות ספרותיות, חיבורים היסטוריים (כיבוש הולנד בידי הנאצים ב-1940 למשך 5 שנים הטביע בו חותם עמוק) ופילוסופיים (הושפע מויטגנשטיין, דה סאד, שופנהאואר, סארטר), שירה, מחזות, סיפורים קצרים ורומנים. במרוצת חייו קנה לו אויבים רבים וקיבל פרסים ספרותיים לא מעטים. בנוסף היה גם מדען, בעל דוקטורט בגיאופיזיקה.
וילם פרדריק הרמנס נולד לזוג מורים בבית ספר יסודי באמשטרדם שטיפחו שאיפות גדולות באשר לעתיד שני ילדיהם ולכן חיו בצניעות רבה כדי לשלוח אותם למוסדות חינוך יוקרתיים.
ב-1950 התחתן עם אישה ממוצא סורינאמי שליוותה אותו עד סוף חייו (סורינאם שנקראה "גיאנה ההולנדית" הייתה מושבה של הולנד מ-1667 עד 1954).
מלחמת העולם השנייה, הכיבוש הנאצי והמחתרת משמשים רקע לרומן "חדר החושך של דמוקלס" שיצא לאור ב-1958 ושהיקנה למחברו פרסום רב. גיבור הספר הצטרף לשורות המחתרת בעקבות פגישה עם אדם הדומה לו באופן מוזר, מעין תאום משופר, כמו היו שניהם הנגטיב והפוזיטיב של אותה תמונה. הוא מבצע את המשימות הנועזות המוטלות עליו בקור רוח, אך בתום המלחמה נאשם בשיתוף פעולה עם הנאצים.
בהקשר לנושא זה יש לציין כי בשנות ה-70 של המאה שעברה השמיע הרמנס את קולו בפרשת ויינרב, מעין מקבילה הולנדית של פרשת קסטנר, בהתייצבו לצד המאשימים. לפי הרמנס, פרידריך ויינרב היה מתחזה, נוכל ובוגד. ויינרב, שלא חדל לטעון לחפותו, הורשע פעמיים על-ידי רשויות החוק בהולנד בעוון הונאה ושיתוף פעולה עם הנאצים.
מ-1958, שנת פרסום הרומן "חדר החושך של דמוקלס", ועד ל-1973 לימד הרמנס גיאופיזיקה באוניברסיטת חרונינגן. ב-1961 ערך מסע מחקר בנורווגיה ששימש בסיס לעלילת "לא לישון לעולם", שיצא לאור בהולנדית ב-1966, ובתרגום לעברית בהוצאת "מחברות לספרות" ב-2011.
ב-1973 טרק את דלת האוניברסיטה לאחר האשמות נגדו שהגיעו עד לפרלמנט. נטען שהרמנס כותב את כתביו הפרטיים על חשבון הזמן שעליו היה להקדיש לסטודנטים. הוועדה הפרלמנטרית שמונתה כדי לדון בסוגיה זו קבעה לעומת זאת שהרמנס חטא בעיקר בכתיבת ספריו על גליונות נייר שהיו רכוש האוניברסיטה. הרמנס נוקה אומנם מההאשמה הראשית, אך
ניצל את ההזדמנות ועבר לגור עם משפחתו בפריז. כ-20 שנה מאוחר יותר עבר לגור בבלגיה, אך כשחלה, בחר להתאשפז בהולנד ונפטר באוטרכט בגיל 73.
הדיהם של פרטים אוטוביוגרפיים רבים נמצאים ברומן "לא לישון לעולם" שבו מדובר על מסע של משלחת סטודנטים לגאולוגיה לפינמרק, בצפון נורווגיה, על חוקרי אוניברסיטה ועל יחסי כוחות בין משפיעים למושפעים. לפנינו יצירת מופת רבת רבדים, מטפורה למסע המפרך של ההתבגרות בפרט והחיים בכלל, המתחבטת בתהיות היסוד הקיומיות, בהומור ובפסימיזם גם יחד.
הרומן כתוב בגוף ראשון: זהו יומנו האישי של אלפרד איסנדורף, סטודנט הולנדי לגאולוגיה, המצטרף למשלחת של שלושה סטודנטים אחרים, נורווגים, כשלכל אחד מהם מטרת מחקר משלו. אלפרד מעוניין לאמת את השערתו של מדריך הדוקטורט שלו בדבר נפילת מטאוריטים בפינמרק, גילוי מהפכני שיזכה אותו בתהילת עולם.
במשך המסע לא גילה אלפרד מכתשי מטאוריטים. אך בדרכו חזרה, כשיצא מביתה של משפחת הלאפים לעבר הסירה שחיכתה לו כדי להעביר אותו את הנהר, למלון, לתחנת האוטובוס, לעבר התרבות - הוא רואה נצנוץ מסתורי שמצית את השמים ושומע רעם ממושך. האם לא בנפילת מטאוריט מדובר? האם לא טעה אלפרד כשלא זיהה במשך המסע עצמו עקבות מטאוריטים?
יש לציין שסוף הספר, החזרה מהמסע עונה לא עונה, כדרכו האמביוולנטית של הסופר, על לא מעט שאלות שהוצגו בתחילתו - בשלב ההכנה ליציאה. זאת ועוד. רמזים הנזרקים כבדרך אגב בתחילת הסיפור יקבלו משנה משמעות בסופו. כמה דוגמות: אלפרד מצהיר שאם ייפול, לא ייהרג כמו אביו אלא יבלום את הנפילה, ואכן בהמשך הוא יפול וייחבל אך יצא מהפציעה בשלום. ועוד דוגמה: הסועד הנורווגי שאלפרד והמרצה הקשיש מאוסלו פוגשים במסעדה מתלונן שאין במסעדות העיר אלכוהול וסטריפטיז. המרצה לאכזבתו הרבה אינו מוצא במסעדה את מעדן הסלמון הייחודי שרצה לאכול יחד עם אורחו. בסוף הספר אלפרד יפגוש שנית באמריקנית ששמה דלימה שתציע לו בחדרה המפואר במלון את שלושת המעדנים המדוברים.
אלפרד יוצא למסע כשזהותו מטושטשת, בין חסרון האב ונוכחותה היתרה של האם. אמו לוחצת עליו לטפח קריירה של מדען מפורסם כדי לנקום את נקמת אביו הבוטנאי שנהרג, עלום שם, בגיל 27, במסע מחקר. אלפרד היה רק בן 7 כשאביו מעד, נפל ונהרג. האם עצמה מפורסמת מאוד בהולנד כמבקרת ספרות. אך אלפרד יודע, ולזכותה יש להגיד שהיא אינה מסתירה את אופן עבודתה, שמאמריה המתפרסמים בעיתוני ארצה בהולנדית אינם אלא תרגום מאמרים, די שדופים, המתפרסמים בעיתונים אנגליים וצרפתיים.
כיצד יבנה אלפרד את אישיותו ויפלס את דרכו בחיים בעוד שלא צלח כהלכה בגיל הילדות את השלב האדיפלי ולא הגיע לאוטונומיה של בוגר? המסע שבו מתרחק אלפרד מהתרבות וחוקר את אדמת פינמרק בנוף בתולים פראי ועוין, יוביל אותו לירידה למעמקי הנפש ולחזרה אחורה בזמן. אלפרד יחווה שוב בזמן המסע ולאחריו מעין פסיכואנליזה שבסופה ישתחרר מכובד משא האב ומטרדת התשוקה אל האם. המפגש הזמני עם שתי דמויות שתיקרינה בדרכו ושמהן ייאלץ להיפרד בתוקף הנסיבות, יאפשר לו לחוות, על דרך המעבר הפרודיאני, את הרגשות העוצמתיים שהוא חש כלפי אביו ואמו, וכך להתנתק מהתלות בהם ולמצוא את מקומו. רמזים רבים ברומן מאששים קריאה פסיכואנליטית זו, שלא לדבר על שיחות רבות בין גיבורי הרומן (שמצטיינות, אגב, בשנינות משעשעת), הדנות בפירוש בנושאים פרודיאנים מובהקים.
אלפרד פוגש באוסלו מרצה קשיש שאמור היה לספק לו תצלומי אוויר של האזור, אך משום מה שולח אותו למכון הגאולוגי בטרונדהיים למרצה אחר, שתצלומים אלה כביכול ברשותו. לפני הנסיעה לטרונדהיים, לוקח המרצה הקשיש מאוסלו את אלפרד לטיול וזה האחרון מציין כי הוא מרגיש כמו נכד שמוביל את סבו לטיול בשמש. דימוי זה מַטרים את פגישותיו עם תחליף האב, תחליף האם ותחליף האחות.
