חוק הספרים נועד להבטיח שכר הוגן לסופרים ולמנוע את זילותם של מבצעי-מכירות, נוסח "ארבע במאה", כאילו הדברים אמורים בקילו-פירות, במחיר הנקוב של שוק סיטונאי.
ביטולו של החוק הוא תעודת-עניות לתרבות, שהשרה
מירי רגב אמורה לייצג. יהיה בכך כדי להחזיר לקדמות מצב בלתי-נסבל, שבו ייאלצו הסופרים לשוב ולהיאבק עם שכר של רעב שייגזר עליהם.
ראוי לציין שמאז כניסתו של החוק לתוקפו, עלה שכר הסופרים, המשולם על יצירותיהם, ומספר הספרים שנמכרו אפשר להם לנשום נשימה ארוכה.
ביטול חוק הספרים מותיר אחריו רק מסר עגום, שעל-פיו אמור עם הספר להתייחס לדפים הכתובים בזלזול, כאילו היו עטיפה של דג מלוח. קהל הקונים שוב ישוב לרכוש "קילו-ספרים" כמקודם, ואלה ימצאו את משכנם בחדרי-בית, כמו אבן שאין לה הופכין.
ירידת ערך
נותר רק להתרפק על אותם הימים שבהם המתין הישראלי המצוי בכיליון-עיניים לספר חדש, שאך זה יצא, כשהוא בולע אותו בשקיקה. זה גם מר-גורלן של אותן ספריות ציבוריות, שהארץ מלאה אותן בעבר,.ושכיום רק הולכות ונעלמות מן הנוף.
אחרי ככלות הכל, ראוי להודות שבעידן של טלוויזיה ואינטרנט - מעדיפה, משום מה, שרת התרבות, לייחס משקל-יתר דווקא לתמונה הויזואלית שעל המסך, ולבטל את ערכו של ספר-קריאה.
ביטולו של חוק הספרים רק יחזיר לימיו הקודרים את משבר העבר בענף הספרות, וישוב לדחוק את ציבור הסופרים אלי קרן-זווית, כמקודם. שכר הרעב, שיינתן להם תמורת אספקת "סחורתם", לא ישתלם אז עוד, ולא יצדיק, כמובן, את השקעתם בה.
