לא פעם אנו שומעים בתקשורת סיפורים על התנהלות מנותקת ואטומה מצד חברות הביטוח השונות, עד כי נראה שהן שמות להן ליעד להתיש מבוטחים שנפגעו - ובלא מעט מהמקרים, מדובר באוכלוסייה חלשה, כמו למשל, קשישים ואנשים קשיי יום אחרים, אשר בדרך-כלל חסרת אמצעים לניהול מאבקים משפטיים.
חמור הדבר עוד יותר, כאשר בית המשפט בוחר לגרור ולסחוב את התביעה של המבוטח, ובכך למעשה, להיצמד "לחוק הפרוצדורה" ולצדד ולתמוך בצד החזק - חברות הביטוח - אל מול הצד החלש והנפגע, המבוטח. במצב זה, נוצרת ביורוקרטיה כפולה, שרומסת את כבודו ורווחתו של המבוטח.
כזה הוא, למשל, סיפורה של גברת י' ובעלה המנוח. כאשר המנוח, שהיה אדם בריא, חלה באמצע שנת 2013 והפך סיעודי - כפי שקבעו גם רופאיו המטפלים - הוגשה לחברת ביטוח מסוימת תביעה לתשלום דמי סיעוד, וזו נדחתה על-ידה, בטענה כי המנוח "לצערו" לא זכה לעבור בדיקה של רופא מטעמה משום שנפטר. בעלי עזבון המנוח, הגישו תביעה לבית המשפט לתשלום דמי ביטוח, וכבר בישיבה המקדמית התקבל פסק דין נגד חברת הביטוח, אך לא לפני שזו ננזפה על-ידי השופטת שגערה בה על התנהלותה.
מנגד, הגישה גברת י' בשנת 2012 לאותה חברת ביטוח, תביעה לתשלום דמי ביטוח, משום שהפכה משותקת בפלג גוף ימין ואובחנה כלוקה במחלת פרקינסון באופן קיצוני, עד-כי הפכה מרותקת למיטה וענתה על הגדרת מקרה הביטוח, על-פי הוראות הפוליסה.
וכך, למרות שגברת י' נדרשה לעזרה ממשית יומיומית, אשר בהעדרה אינה הייתה מסוגלת לבצע פעולות בסיסיות באופן עצמאי, דחתה חברת הביטוח את תביעת התשלום, בטענה כי ממצאי בדיקת הרופא מטעמה, לא עולים בקנה אחד עם תנאי הפוליסה, והתובעת אינה נחשבת כמקרה סעודי.
כאן יש לציין, כי ממצאי הרופא מטעם חברת הביטוח, שונים בתכלית ממצאי הוועדה הרפואית האוביקטיבית לשירותים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי, שקבעה זכאות לשירותים מיוחדים בשיעור של 175 אחוזים, וכי רופא מטעם חברת ביטוח שונה - המבטחת את מבוטחי אחת מקופת החולים - קבע ממצאים זהים לאלה שקבע הוועדה של המוסד לביטוח לאומי.
הנה כי כן, ולמרות האמור לעיל, בחר השופט, במקרה זה, להיצמד לפרוצדורה, קבע דיונים אחר דיונים, ולא השתמש בסמכותו הטבועה כדי לסיים את ההליך המשפטי ביעילות. יתרה מזאת, גם לאחר שקיבל השופט חוות דעת זהה מהמומחה שהוא עצמו מינה - וזו תאמה אחת לאחת את כל חוות הדעת שסיפקה גברת י' - המשיך השופט בהתנהלות פורמליסטית מנותקת. במקום שהשופט ישתמש בסמכותו ויקבל הכרעה, הוא החליט להיצמד לפרוצדורה של דיון מקדמי, גילוי מסמכים, חוות דעת ועדויות מומחה, ולדגול בסחבת משפטית מעייפת ומתישה.
יותר מאשר מדובר במקרה "רגיל" נוסף שבו חברת ביטוח נוספת מתעמרת במבוטחיה, הרי שהתנהלות השופט מול גברת י', חושפת מציאות עגומה ומצערת, לפיה דווקא אוכלוסייה חלשה אינה מקבלת סעד הולם מבית המשפט, לאחר שהיא גם-כך נרמסת תחת הביורוקרטיה וההתנהלות האטומה של חברות הביטוח. זאת, למרות שבית המשפט אמור להוות חומת הגנה בין האזרח החלש, במקרה זה המיעוט הדרוס, ובין הרוב - הצד החזק והמתעמר - במקרה זה חברות הביטוח.
מקרה זה, לצד מקרים רבים אחרים, מלמד יותר מכל, כי ראוי ששופטים אמיצים, בעלי עמדה ועמידה עקרונית-חברתית, יישבו בערכאות - בדיוק כמו השופטת בתביעת הבעל המנוח - ולא שופטים פורמליסטים שהניירת היא זו שמכתיבה עבורם את המציאות. אחרי הכל, מערכת המשפט קיבלה סמכות, ועל השופטים להצדיק את הגלימה שאותה הם לובשים ואת הסמל המתנוסס בחזיתה.
