הטרור הפלשתיני הנוכחי מאופיין בזה שמבצעיו הם יחידים, צעירים בדרך כלל, פועלים פעמים בספונטניות, וכלי הנשק העיקרי שלהם הוא הסכין, ופעמים המכונית לצורך דריסה. כל יחיד ונימוקיו שלו: החל מנקמה, בעיות אישיות, ייאוש מהחיים הקשים, הצלת מסגד אל-אקצה, רגשות לאומיים חזקים ועוד כהנה וכהנה. יעדי הפיגוע: כל מי שנראה כיהודי, יהיה זה זקן, זקנה, ילדה, שוטר, אישה בהריון. העיקר הוא להרוג ולהיהפך ל"שאהיד", מי שנהרג למען אללה הגדול. אבל, נראה לי שראיה כזאת היא מאוד צרה ומצומצמת. דעתי היא, וכבר נתתי לה ביטוי בעבר פעמים רבות, כי לפנינו מדיניות פלשתינית, עטופה בתפיסת עולם, שראשיתה בסוף 2010, כאשר ארגון פתח, שהיושב-ראש שלו הוא אבו מאזן, הכריז על תחילתה של "התנגדות עממית בדרכי שלום" נגד ישראל. וזאת כחלק מהאסטרטגיה הפלשתינית של לחימה נגד ישראל - לחימה מדינית, משפטית וחרם. אבו מאזן חזר על מדיניות ה"התנגדות העממית" בדרכי שלום מעל כל במה בינלאומית. ו"דרכי שלום" היו כל כלי הפיגוע הקרים, להבדיל מנשק חם. ולכן, מ-2011 ועד ספטמבר 2015 בוצעו אלפי פיגועים של דקירות סכינים ביהודה ושומרון, ופעמים גם בירושלים, ונפלו קורבנות, אך הממשלה שלנו התעלמה, וגם התקשורת. אירועי הר-הבית בקיץ 2015, אך לא רק הם, העבירו את "ההתנגדות העממית" גם לתוך ישראל, תוך שהיא עולה מדרגה בהיקפה ובאינטנסיביות שלה. אכן הבודדים מבצעים, אך הרשות מכינה עבורם את האווירה, את המטרה, את התמיכה המוראלית, וכמובן את ההסתה הפרועה. וכאן, הרשת החברתית היא "מכפיל הסתה" עבורם.
במסגרת החוק
כמה יודעים אצלנו שממש בימים אלו, בתחילת מרץ, נערך ברמאללה הכינוס ה-16 של המועצה המהפכנית של פתח, ובהודעת הסיכום שלה נאמר כך, בין השאר: "האח, הנשיא (אבו מאזן) הדגיש בפתח דבריו כי ההתעוררות העממית (בערבית המילה היא "הבה" שמשמעה המקורי הוא משב רוח) היא חלק מההתנגדות העממית בדרכי שלום שאותה אימצו הפלשתינים במסגרת החוק והלגיטימיות הבינלאומית ודחיית הכיבוש, והיא העמדה הטבעית של עם הנתון תחת כיבוש.... אבו מאזן אמר שהסיבה העיקרית להתעוררות היא ההתנהלות והפגיעה במקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות ובראשם מסגד אל-אקצה, התקיפה של אזרחים באמצעות הוצאות להורג בשטח".
ולכן, זה הכי מובן בעולם מדוע אבו מאזן וצמרת הראשות לא יגנו שום מעשה דקירה ורצח. כי הוא זה המתיר את הרצח במסגרת "ההתנגדות העממית בדרכי שלום"!
המדיניות הפלשתינית הזאת זוכה לעידוד ותמיכה מקואליציה בלתי קדושה של כמה גורמים. הראשון שבהם הוא החמאס הקורא יום ולילה להסלמה בשטחי יהודה ושומרון וירושלים והמקיים תשדירי הדרכה כיצד להרוג יהודים בצורה הכי טובה. השני הוא אירן שפתחה במבצע לתת כסף טוב לכל משפחה פלשתינית שבנה/בתה נפלו כשאהידים. מה שמעניין הוא שהאירנים נותנים את הכסף ישירות למשפחות באמצעים מקוונים, ולא דרך הרשות הפלשתינית. השלישי הוא הקהילה הבינלאומית שבקושי משמיעה גינויים רפים, כמעט בלתי נשמעים, למעשי הרצח, ובכך למעשה נותנת להם לגיטימיות. העיקר שאצלם בבית לא ירצחו. ואחרון חביב ממשלת ישראל שאינה משכילה, כנראה, להבין, שמדובר במדיניות פלשתינית ולא רק ב"הסתה", ובשל כמה מחדלים אופרטיביים, ובראשם המחדל הזועק להתחיל רק עכשיו בהשלמת הגדר ושיפוצה, ולא לפני כחצי שנה. מה עושים מול הטרור הנוכחי? העצות רבות, מיושבי קרנות, מתלהמים, חובבי סיסמאות, ושקולים: מדברים הזויים כמו "סיכול ממוקד" וגמור ב"תוכניות מרשל" לפלשתינים, בעיקר בעזה. על כך בהזדמנות אחרת.
