המדינה סוערת. פרשת החייל היורה בחברון הולכת ותופסת תאוצה וכדור השלג מתגלגל. סקרים וכותרות זועקים "העם עם החייל". אלה דורשים חקירה ואלה דורשים לשחרר את החייל. המטוטלת נעה מצד אל צד, וכל שעה שוב מתווספת התבטאות נוספת המשמשת כחומר בערה. הרשת החברתית מתפוצצת מתגובות נזעמות נגד ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. זוועת עולם. המעצורים איבדו כל תוחלת וכל אחד מנחית מהלומות מילוליות נוראיות. הפקרות מוחלטת. כך שר הביטחון: "בימים האחרונים מנהלים שרים וחברי כנסת חסרי אחריות, מסע שיסוי והסתה חסר תקדים בחומרתו נגד צה"ל, הרמטכ"ל וכלפי מפקדים בכירים. במקום אחריות לאומית הם מפגינים הפקרות שאין כדוגמתה, מטעמים פוליטיים וציניים, גם במחיר של פגיעה בצה"ל, בחייליו ובמפקדיו, כמו גם פגיעה בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. במסע ההתלהמות הזה לא צה"ל עומד בראש מענייהם, וגם לא חוסנו, אלא שיקולים פופוליסטיים וטוקבקיסטיים". אלה מילים קשות מאוד המצביעות על דאגה עמוקה. אני מאמין ששר הביטחון מודאג. עם זאת, אני סבור ששר הביטחון טועה טעות מרה. ההתלהמות שהוא מצביע עליה אינה נגד צה"ל כארגון אלא היא נגדו כשר ביטחון ונגד הרמטכ"ל.
ההתלהמות היא נגד ראש הממשלה שהעז לגבות את הרמטכ"ל. לציבור אין בעיה, כאמור, עם צה"ל אלא עם העומדים בראשו. הסיבה היא פשוטה: המתלהמים רוצים להביא את ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לסיטואציה שבה הם יצביעו למה שהמתלהמים דורשים. וזו בעיה קשה, כי המתלהמים, לפי הסקרים והכותרות, זהו רוב מכריע של העם. ודאי שר הביטחון זוכר את התבטאות אותה שרה אשר טענה שהעם בחר בה כדי לבצע את מדיניותה. אז עתה העם דורש ששר הביטחון והרמטכ"ל יבצעו את מה שהעם רוצה. ממש דמוקרטיה! והאמת היא שלא. כי בדמוקרטיה שולט החוק, ולפי החוק פועל הצבא, כולל הוראות הפתיחה באש. לא יאמן אך כך פועלת מדינה דמוקרטית מסודרת. מילא הח"מ אומר זאת, אך הנה דברי השר לביטחון פנים, ארדן, בתשובה לאחד השרים המתלהמים: "״שרים לא יכולים להתערב אם לחקור ומה הסעיף שבגינו יש לחקור (רצח, הריגה, גרימת או מוות ברשלנות). אנחנו כולנו מגבים את צה״ל ולא יכול להיות שאתה (בנט) תציג את עצמך כאילו העמדה שלך שונה משאר שרי הממשלה. ״השר בנט בתגובה: ״יש שרים שלא נתנו גיבוי לחייל״. השר ארדן הגיב: ״אז תגיד את השם של מי שלא נתן גיבוי. כולם כאן מגבים את צה״ל. אתה (בנט) עושה על זה סיבוב והון פוליטי. אם יש לך בעיה עם סעיף האישום ואתה חושב ששרים צריכים להתערב בזה, תפנה לשרת המשפטים״.
לא דמוקרטיה
המלצתו של ארדן לבנט היא הנקודה המרכזית: ישנם שרים וח"כים הרוצים שחיילי צה"ל יפעלו לפי חוקיהם ולא חוקי הכנסת. חוקי הכנסת הקיימים אינם לרוחם, לכן הם דורשים להתעלם מהם ושבתי המשפט יתעלמו מכך. זו לא דמוקרטיה. זו אנרכיה. לשם מכוונים אותם שרים וח"כים אליהם התייחס שר הביטחון.
אינני רוצה ליטול חלק בוויכוח האם החייל פעל נכון או לא. יקבעו זאת החוקרים ואנשי החוק. מי שמטיל ספק ביושרם של החוקרים או רשויות החוק, בעצם מטיל ספק בעצם קיומו של משטר דמוקרטי. ואם בדמוקרטיה עסקינן, אסיים במה שהתחלתי: הגולם קם על יוצרו. מי שבמשך שנים הסיתו בצורה נוראה כדי לזכות במנעמי שלטון, מי שהובילו מחאות נוראיות והטילו אשם במנהיגים או אנשי צבא על מעשים בלתי חוקיים לכאורה, הם אלה החוטפים היום את הבליסטראות. מי שזורע רוחות סופו שיקצור סערה. מי שעמדו בקרב המון המוסת והטיחו מילים קשות באחרים, אל יתפלאו אם אש ההסתה תופנה לבסוף אליהם. מי שעמדו על גגות ובתים שעה שפורעי חוק ניסו למנוע מחיילי צה"ל לבצע את הפקודה, אל יבואו בטענות עתה, כשהם המנהיגים, שמא ההמון מפר חוק.
תפקידה של המנהיגות להוביל, ליזום, לנהל, ומעל לכל לפעול לפי החוק. מנהיגות הנשמעת לנהמות, להתלהמות, להסתה, אינה מנהיגות במלוא מובן המילה אלא היא לכל היותר דוברם הרהוט של המסיתים. חלק גדול מהמנהיגים כיום חייב לערוך חשבון נפש רציני על מעללי העבר.