לפני הכול, קבל את ברכותיי לרגל הכנסך לתפקיד. עקבתי בעניין רב אחר הופעותיך והפרסומים בתקשורת אודות הרפורמה שבכוונתך להוביל ברשות האכיפה והגבייה ואני מאחל לך הצלחה מלאה, ויפה שעה אחת קודם. זאת מאחר שאין האינטליגנציה סובלת את המשך המצב הקיים. אני נמנה על המטופלים על-ידי הרשות ואעיד על כך כאן, מניסיוני, כחבר במועדון הבלתי מכובד, כמי שגורר אחריו חובות של עשרות שנים - אבקש להציג כיצד מתנהל סביבי, כמו סביב יזמים עצמאיים אחרים שעסקיהם קרסו, מחול שדים. וכיצד המערכת כולה רתומה בשגגה לפשוט מאתנו את מעט רכושנו ושארית כבודנו.
גדלתי בבית בו ספגתי חינוך ליזמות והבחירה במסלול עצמאי הייתה עבורי מובנת מאליה. אבא עליו השלום היה עצמאי רוב שנות חייו. הוא הגיע לארץ כפליט בודד שאיבד את כל משפחתו, רק בגדיו לגופו ונפשו הצעירה מצולקת ממחנה העבודה בסיביר ומאובדנה המוחלט של משפחתו. על-אף חריצותו הרבה, מעולם לא זכינו לרווחה כלכלית וכאשר אתה נטול גב או משענת, אתה חייב לסמוך על עצמך. הבחירה שלי במסלול עצמאי הייתה טבעית והגיונית. עליי לבנות את חיי בעשרת אצבעותיי.
את צעדיי הראשונים כעצמאי עשיתי כפרילנסר בעיצוב חלונות ראווה בחיפה. אלא שעסקתי בכך פחות משנה. הצטרפתי לחבר נעורים שהציע לי לנהל יחד עמו מסעדה בחוף נעמה בסמוך לשארם-א-שייך וכך היה. מרבית שנותיי עסקתי בתקשורת חזותית, הבאה לדפוס, כתיבה, עריכה והוצאה לאור, פרסום והפקת סרטי וידאו. בין הסבה מקצועית אחת לשנייה כמו בין המעברים ממקום עבודה אחד למשנהו, נותרתי פעם אחר פעם מחוסר פרנסה למשך אי-אלו חודשים, לפרקים יותר משנה. כך, במצטבר, בוודאי סחבתי לא פחות מארבע שנים של חיפושים אינטנסיביים אחר מקור פרנסה, תוך כדי הישענות מוחלטת על תמיכת המשפחה ועם אפס רשת ביטחון נוספת, וגרוע מכך, נתון במלכודת שרק הולכת ומתהדקת.
יבין המבין - עצמאי שסוגר את עסקיו עושה זאת לרוב אחרי תקופת התשה נואשת וניסיונות הצלה כושלים, כך שלרוב הוא מותיר מאחוריו שובל של חובות והפרה של התחייבויות עתידיות, זאת ועוד, הוא אינו זכאי על-פי חוק לדמי אבטלה. בעוד השכירים זוכים לפיצויים ולרשתות ביטחון נוספות, העצמאי והפרילנסר מופקרים, ולמעשה נבעטים לכול הרוחות כשעל מצחם חקוקה אות קין כלכלית. ניתן לומר כי ברוב המקרים הרשויות ייפתחו נגד הקורס כלכלית בעימות חזיתי, גם במקרים בהם יתברר מהר מאוד כי מדובר בריטואל חסר תכלית. חברה/מדינה צריכה להגן על הפרט. זהו ייעודה. אך על-אף שהעסקים הקטנים יוצרי היוזמה החופשית הם המעסיק הגדול במשק, לרוב הם משמשים שק החבטות של השוק החופשי בימי שלום, לא כל שכן בימים הנוראים של מאבק ההישרדות הסיזיפי, שלא צלח, אז קמים עליהם הבנקאים לכלותם, גובי המס ושלל רשויות האכיפה עטים כולם לחמוס, זרועות הממסד מתנפלים על העוסק הכושל בלהיטות של ג'יהדיסטים אדוקים, על ציר השנים, הממסד נצמד אליך על-מנת להצר את צעדיך, חוקי ההתיישנות חלים על אנסים, שודדים, גנבים, נותני ומקבלי שוחד ועוד מיני מריעין בישין אבל לא על בעל חוב, אף לא גם אם הוא למעלה מכול ספק נטול אמצעים.
לסירוגין - אני נתמך פחות או יותר בקביעות מזה שלושה עשורים על-ידי משפחתי. שנים בהן המדינה מתפקדת כמטלטלת וכמערערת היציבות הראשית וכמשענת קנה רצוץ. המדינה לא רק מסירה מעצמה את מחויבות הערבות ההדדית, שהיא הבסיס לקיומה, אלא נטלה לעצמה משום סיבה את הגושפנקא להתעמר בי. אני נתון במעין כלא כלכלי ללא ניכוי שליש על התנהגות נורמטיבית נאותה.
יודע זאת כל שופט, כי חוק יכול להיות בלתי-צודק. אבל לא בצדק מדובר כאן אלא בהיגיון בריא ובתבונה צרופה. רק גישה אינפנטילית עושה סיכול ממוקד לעצמאי שכשל כלכלית. רק טירוף מחשבתי ומערכת מושגים מעוותת מנהלים מערכה מפותלת ומתמשכת של קנסות וטפיחת חובות לממדים המפלצתיים כפי שנהוג אצלנו. ניתנת האמת להיאמר: השוק הלבן ממהר לאמץ את כללי השוק האפור, ופועל על-פי נורמות המתאימות לכנופיות פשע. בהרשאת החוק מתקיים עושק אביונים ממש כשוד לאור היום. קומנדו ההוצאה לפועל משליט טרור. לא צריך ועדת חקירה או את
מבקר המדינה על-מנת לדעת, כי ברירת המחדל היא חלופה פסולה. על כך מעידה המציאות, ללא כל צל של ספק.
כך במקרה שלי, בחודש הבא ימלאו לי חמישים ושמונה חורפים ועודני מצפה לאביב חיי: מעולם לא הייתה לי דירה משלי והחלפתי עשרות דירות שכורות, אין לי נכסים מוסתרים או חסכונות כלשהם על שם צד שלישי. כול הבולשים אחריי מכירים בעובדות! בטרם מלאו לי שבע עשרה הצטרפתי כשותף לדירה השכורה הראשונה, ומאז לא גרתי בבית הוריי מזה ארבעה עשורים, למעט אי-אלו עתות חרום. מה שלא הפריע לבלש שנשכר על-ידי עורכי דין להצהיר בשבועה בבית הדין, שאני מתגורר בביתה של אימי "לפחות חצי שבוע בקביעות" והעניק בכך גושפנקא פיקטיבית לבית המשפט כדי להורות על עיקול חפצי הבית, אימי, שכבר תמכה בי כמיטב יכולתה, נאלצה לשלם שוב, הפעם כדי להוכיח באמצעים המשפטיים המקובלים, שאין לה אחות. אומנם היא הוכיחה זאת בקלות, אבל טורפי הנבלות הריחו דם.
חשוב לציין: "הייעוץ המשפטי" הראשון שקיבלתי מעורכת דין עמה נפגשתי היה: הרוב מתעלמים... מתחמקים... ואצטרה אצטרה. רק אחרי שנפטרתי מעצת אחיתופל זו גיליתי, ללא תדהמה מיוחדת, כמה קל להתדרדר לתהום.
ברבות הזמן נקבע לי הסדר של איחוד תיקים. בית המשפט פסק כי עליי לשלם 600 שקלים בחודש. כידוע, ההסדר נקבע על-פי נתונים של רמת ההשתכרות מינוס רשימת ההוצאות הקבועות שווה לכאורה כך וכך כסף פנוי, אותו אתה מחויב להפנות לקופת החוב. פעם פעמיים לא שילמת? איחוד התיקים מתפרק לרסיסים. שוב ושוב המחוקק מחטט לי בכיסים - אז מה אם מיום שבו נתקבלה הפסיקה שכר הדירה שלי צמח במאות שקלים, מחיר המים עלה. הסיגריות התייקרו וניתן לחבר רשימה ארוכה על פיה יוקר המחיה האמיר, נתונים שאין להם למרבה הפלא השפעה כלשהי על שינוי בגובה התשלום, אשר נגזר כידוע, ממידת ההכנסה הפנויה שלי, החייב.
מאחר שלא עמדתי בתשלום השוטף שנקבע לי הוטל עיקול על המשכורת שלי ובמהלך החודשיים שחלפו הועברו לידיי מהמעסיק שלי רק מעט יותר מאלפיים שקלים. על-פי התנהלות העניינים היגעה ביני לבין רשות האכיפה והגבייה, רק נס משמים יציל אותי ואקבל מהמעסיק את המשכורת השלישית במלואה. למעשה, פירוק איחוד התיקים מותיר אותי חשוף וללא הגנה - נתון תחת מתקפה, אחד מול רבים, באינתיפאדת עורכי הדין: התעמרות שיחלפו חודשים רבים בטרם אצליח להתאושש ממנה. כך או כך, המסע עוד לא תם - חלפו שישה עשר יום מאז הגשת הבקשה שלי עד לקבלת "ההחלטה" האחרונה, שניתנה על-ידי כבוד הרשמת בירושלים, דהיינו, הוראה להעביר את בקשתי לתגובת הזוכים תוך שלושה ימים פלוס ארבעה עשר ימי דואר. מי היה מאמין? שלושה ימים תבין ותקילין ניתנים לזוכים ועוד ארבעה עשר יום לדואר, על-מנת שזה ישנע את ההחלטה משם לפה. נו-באמת, זאת ההחלטה לה נדרשו ששה עשר ימים? אולי תודות לרוחות של הרפורמה ממש אופוריה אוחזת בי כשאני מתעורר מתרדמה לרגע לעולם של אינטרנט, יהיה מאוד קל לקצר את התהליך הכרוך ממש בדיני נפשות במידה ורק נחסוך את משך המשלוח. המדינה אינה עטה עליי כדי לשקם אותי, ניחא, לפחות אפשר יהיה לצפות שלא תתנפל עליי לנטרל אותי. שהלא מאז פניתי לעורך דין וביקשתי תרופה חלפו כבר ארבעה חודשים!! חודשים בהם אני שב ונבעט על-ידי המערכת מהחלטה להחלטה כמו עלה ברוח פרצים, ברם רשות האכיפה משתוללת וקורעת לי את הצורה באיטיותה המחרידה ובקול תרועה רמה שהרי בקרוב תגיח הרפורמה - בדחילו ורחימו אני חוזר ושואל: מתי מתחילים? עד כמה קרובה ישועת השינויים, הרי לא מסובך כל כך להכיר שכך הם פני הדברים בין הסדר הקיים לסדר המופרך. די בכך שנברר בשם איזה חזון ואיזו אידיאולוגיה פועל המחוקק, הנותן את ידו ולו גם רק בשתיקה, לשיטה אלימה שבמקום לבוא אליי כמנתח בפינצטה הוא מתייצב מולי כגנרל הכוחות המיוחדים ומשתמש נגדי בנשק גרעיני, חיצים ומהלומות במקומות הרגישים ביותר לעצם קיומי. מניסיוני המר, לפחות מולי ההוצאה לפועל פועלת על-פי נהלים תת-תרבותיים משום היותם חסרי הגיון ונטולי תכלית סבירה. הרי הנה אני, מרושש ללא נכסים, חסכונות, ביטוחים, או רשת ביטחון לשבוע ימים משל עצמי, כמעט נפלא מבינתי כי בשלושת השנים האחרונות אני עובד לשם מחייתי כשכיר, אז התחלתי בשכר מינימום - התקדמתי עד לכדי משכורת נמוכה מהממוצע, לכאורה בגילי האופק התעסוקתי שלי מוגבל, לכן עדיף שכר מועט על תלות קבועה. מאחר שקשיי הפרנסה מלווים אותי באורח צמוד ורצוף מזה שנות דור, ומשפחתי היא המשמשת משענת אילולא אחותי ואימי סיכויי שרידותי היו אפסיים.
מה לסבירות ולדרישה של מס הכנסה קרוב למיליון שקלים? ממני? אז מה אם זה עשרות שנים לא נפשתי אף לא שבוע בבית מלון בארץ או יצאתי את גבולותיה? מכלול שטויות, הכול. לפחות בעיני רשמי ההוצאה לפועל - שבמהלך השנים לא פגשתי אף לא אחד מהם, עד היום, כל ההחלטות או רובם התקבלו במעמד צד אחד. ככלל, יותר פגמים וכשלים מיתרונות ב"שיטת מצליח" של ניפוח שומות על-ידי מס הכנסה, תוך שימוש מופרז ומופרך בשלל קנסות וכלה בהיתרים חוקיים מופרכים לא פחות של עיקולי חשבונות בנק, רכב ורכוש של צד ג' כמו במקרה המתגלגל עד היום ללא פתרון כך סתם שנים על גבי שנים - הסיפור שהיה היה כך: מכונית בבעלותי נפגעה פגיעה ללא תקנה בעודי מתגורר בקרוואן צר מידות במושב שואבה. לא עמדו לרשותי אלף שקלים פנויים ונשארתי ללא רכב ואפשרות תנועה, מנותק וכמעט מרותק לביתי. עד מהרה אמי נרתמה שוב לעזרתי ורכשה עבורי בכספה המלא פורד פוקוס ישנה. אלא שמאחר שניצפיתי נוהג במכונית על-ידי אחת מנושיי, שמיהרה לבית הדין שאף אישר לה עיקול הרכב אם כי לא את תפישתו בפועל, ומאחר שנודע לנו על כך רק יום למחרת המכירה של הרכב לתושב מזרח ירושלים, וממנו כעבור זמן מה לתושב אבו גוש, אין באפשרותנו להעביר בעלות ולהסיר בכך מאימי גם אחריות לקנסות חנייה או נסיעה בכבישי אגרה, פנייה לבית המשפט לא סייעה למציאת נוסחה ראויה - זה אי-אלו שנים הפורד פוקוס משרתת את בעליה הבלתי רשומים. בכך עשינו את כל הדרך לחלם ובחזרה, בציפיית סרק שהטעות תחזור מתיקון.
לסיום, מר מוסקוביץ, חזק ואמץ ובעיקר אל תתמהמה. בבקשה, חלץ גם אותי מהסיוט. בראיון אצל אורלי וגיא העלית כדוגמה ראשונה קשישה בת שמונים ושש דומני, שקיבלה, בצדק כמובן, הפטר, וכולי תקווה שאין בדוגמה שבחרת כדי לרמז שיהיה עליי להגיע קודם לגילה על-מנת לזכות בהתחשבות מבורכת מצד מערכת הגבייה, דווקא משום שאני עדיין פרודוקטיבי למדי, אני שב ומברך אותך על ההכרה וההבנה המהירים בצורך לחולל שינויים דרמטיים ומאחל לך שהשיפורים הנחוצים יחלחלו במהירות וביסודיות רבה לכול הכפופים לך תחתך, מהיום והלאה. ובעתיד הקרוב ביותר נוקיר לך על כך תודה.
