מה נשתנה: ממשפחה לעם
ספר "שמות" בתוך חמישה חומשי תורה הוא הסֵפר על הפיכת המשפחה היהודית לעם. בשִבעים נפש הגיעו יעקב ובניו למצרים (שמות א', ה), ממש משפחה יהודית. אך לאחר תקופת העבדות והיציאה לחרות מתרחש ה"מה נשתנה": המשפחה הופכת לעם, והעם יוצא ממצרים כבני חורין. כתוב: "ויהי בשַלח פרעה את העם" (שמות י"ג, יז). בני ישראל יוצאים ממצרים כעם. זהו ה"מה נשתנה" שלו מאז:הוא הופך ממשפחה לעם, הוא הופך מעם עבדים לעם חופשי. אל נשכח שגם במעמד הר סיני, מקבל ציבור יוצאי מצרים חותם של "עם", ונֶאמר שם: "היום הזה נהייתָ לעם" (דברים כ"ז, ט). ההגדה מספרת את הזיכרון ההיסטורי של העם מאז אברהם אבינו ועד יציאת מצרים, הוּלדת העם. ההגדה היא הַנחלת הזיכרון ההיסטורי ובעיקר הנחלת תודעת החרות מדור לדור.
הבסיס ל"הגדה" וגם ל"מה נשתנה" הפותח את ההגדה הוא הפסוק בתורה: " והיה כי ישאלך בנך" (שמות י"ג, יד). על פסוק זה אומרת המשנה: " וכאן הבן שואל אביו, ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו: מה נשתנה" (משנה פסחים י', ד). על-פי נוסח זה השאלות עדיין לא היו קבועות אז בתוך סדר הגדה כתוב, אלא היו חפשיות.
מה נשתנה: מעבדות לחרות
ההַנחלה של ההיסטוריה נכללת בַּחלק של ההגדה שנקרא "מגיד". יש לנו צופן הגדה ברור שהפך לשיר שאנו שרים אותו בפתח הסדר: "קדש ורחץ כרפס יחץ, מגיד רחצה מוציא מצה, מרור כורך שולחן ערוך, צפון ברך הלל נרצה". זהו הצופן של כל חלקי ההגדה. החלק שנקרא "מגיד" הוא הטקסט המכונן של הנחלת העבר של העם, הנחלת יציאת מצרים מדור לדור כמודל של שחרור מעבדות לחרות.
יציאת מצרים היא האירוע המכונן של העם שלנו: היא הבסיס לזיכרון הקולקטיבי הלאומי. לא פלא שהיא מופיעה בתנ"ך, במשנה, בתלמוד ובמדרשים, וכמובן בתפילות. שלוש הרְגָלים (פסח, שבועות וסוכות) נגזרים מיציאת מצרים. לא פלא שבכתב יד יהודי מן המאה החמש עשרה, מכונה ההגדה: "ספר הגאולה".
ההומור הידוע של החג אומר שזה משונה שפותחים את הסֵדר בַּמשפט "מה נשתנה", אך זה ברור שאם יְהודי נכנס לביתו ורואה סֵדר, הוא שואל: מה נשתנה? אכן, זהו הומור יהודי.
לא פלא גם שהפסקא לאחר "מה נשתנה" היא "עבדים היינו לפרעה במצרים". המצב הבסיסי של השינוי הוא היציאה מעבדות לחרות, וזו שאלה שלא תמה עם יציאת העם ממצרים, וגם מלווה את חיינו בכל דור. ברור ששאֵלה זו ליוותה את העם בגלות הארוכה עד הקמת המדינה בדורנו. בהיות העם בגלות היה לא קל לומר "מה נשתנה" ולראות זאת כיציאה מעבדות לחרות. היה זה רגע כואב כֵּיוון שהיהודי בגלות ידע שהוא חזר למצב של שעבוד.
מה נשתנה בדורנו?
ומה בדורנו? מתברר שגם בדורנו, עִם חזרתנו למצב של ריבונות על גורלנו ועל אדמתנו, עדיין הפֶּצע של העבדות לא נרפא. היהודים יצאו מן הגלות והם בארצם, אך עדיין לא תמיד זה ברור שהגלות יצאה מן היהודים. ..בכל דור ובכל שנה, יהודי צריך לשאול עצמו בליל הסדר בקריאת "מה נשתנה", האם באמת אינו עֶבד. האם אין בו עבדוּת לכוחות שאין לו שליטה עליהם ולמנהגים שאינו יכול לבטל אותם. זהו גם רגע של חשבון נפש בקראנו את "מה נשתנה", לשאול הַאם אכן מדינה ריבונית אנו או שיש סממני עבדות בנו לגופים זרים ולכוחות חיצוניים.
שאלַת " מה נשתנה" קיבלה בדורנו משמעות חדשה, עם הצלחתה של הציונות להשיב את העם לארצו ולאדמתו. לאורך ההגדה, יציאת מצרים משמשת מודל ליציאה מעבודת לחרות. הציונות מראשיתה התחברה לתנ"ך כבסיס לקשר עם זהותו של העם, והחזון שלה היה שיבה אל הארץ הקדומה (ארץ ישראל) וחידוש השפה הקדומה (העברית). שיבת ציון בדורנו היא ה"מה נשתנה" של דורנו: יציאה מעבדות לחרות בדומה ליציאת מצרים, וכן לשיבת ציון בימי בית שני.
מודל הגאולה ביציאת מצרים, שיבת ציון והתנועה הציונית
הפסוק בהגדה "ואילולא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים" הוא פסוק מפתח המבטא את שלב המעבר משעבוד לחרות. ללא יציאת מצרים, לא היה המסע אל הארץ המובטחת. וכך גם בימי בית שני, ללא הצהרת כורש לא הייתה נסללת הדרך לשיבת ציון.
ובדורנו, ללא המאבק של התנועה הציונות שייסד הרצל, וללא הצהרת בלפור, לא הייתה נסללת הדרך להקמת המדינה בתש"ח (1948).
חנן פורת מביא בהגדה שהכין "אור ודרור" (הוצאת בית אל, תשס"ט) את דבריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק: "אדוני אבי ומורי זצ"ל (הרב אברהם יצחק הכהן קוק) היה אומר כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים לחרות עולם ומַתן תורה, הרי כל העולם כולו וכל סדרי חיי אדם היו נשארים על מקומם בלי השתנות, וכך היה נשאר השעבוד לאותו פרעה במצרים" ( הדברים מצוטטים מתוך סידור "עולת ראי"ה).
האירוע המכונן של יציאת מצרים שחולל את ה"מה נשתנה" של ימי קדם הוא גם המודל של האירועים של שיבת ציון בימי כורש, וגם של שיבת ציון בדורנו. לכן נֶאמר בהגדה: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". אלמלא הצלחנו בדורנו להקים את מדינת ישראל, קשה להעלות על הדעת שהייתה מזדמנת לנו הזדמנות נוספת של "מה נשתנה", של ביטול השעבוד של היהודים לארצות נכר ושל הקמת מדינה יהודית עצמאית בדורנו. וזה לקח לנו גם היום לשמור על הבית השלישי, כי אִם חס וחלילה נאַבּד אותו, הדורות הבאים לא יסלחו לנו על כך.
האם בני חורין אנו?
סיום, החג נקבע ממש סמוך ליציאת מצרים: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים", ובהמשך נאמר "והִגדת לבנך" (שמות י"ג, ג-ז), שזה הבסיס לקיומו של הסדר ב"הגדה". בספר במדבר (ט, א) נאמר בפירוש שהעם חגג את חג הפסח "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים", וגם יהושע המביא את העם לארצו חוגג את הפסח (יהושע ה', יא). כך נחוג העם במשך הדורות, וגם שבֵי ציון בדורם של עזרא ונחמיה משיבים אותו למעמדו המכונן (עזרא ו', יט-כב). הציונות, גם בהיותה תנועה חילונית במהותה, אימצה את המודל של שיבת ציון בימי בית שני, אך היא הייתה לתנועה פוליטית שבאה לחולל את השִיבה חזרה לארץ הקדומה. גם היא (כמו ביציאת מצרים וכמו בשיבת ציון של עזרא ונחמיה) יצרה את ה"מה נשתנה", את השינוי בחיי העם: המעבר מעבדות לחרות.
וכך, בכל דור ודור, כשאנו חוגגים את הפסח וקוראים את ה"מה נשתנה" נבדוק את תודעת החרות שלנו ואת היותנו בני חורין. נשאל את עצמנו בכל שנה מחדש: האם בני חורין אנו?
