העיתונאי והסופר האמריקני אריק לארסן, מי שחיבר את הספר "השטן בעיר הלבנה", כתב ספר מרתק וחשוב הנקרא כספר מתח, הגם שמדובר בספר היסטורי בעל פן הן דיפלומטי והן פיקנטי-רכילותי. גן חיות הטרף איננו גן החיות בטירגארטן, אלא כמובן הנאצים עצמם.
ויליאם דוד ראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת שיקאגו לא היה כלל הבחירה הראשונה ואף לא השנייה של הנשיא רוזוולט לשמש שגרירה של ארצות הברית בגרמניה (אולי בשל הדוקטורט שלו שעשה בליפציג) יחד עם אשתו מרת'ה (שכולם כינוה מאטי), וביתו בת העשרים וארבע, שגם שמה היה מרת'ה והבן ויליאם (ביל) בן העשרים ושמונה.
מלבד השגריר והדיפלומטיה, הן במעגל הצר של השגרירות והשגרירות מול משרד החוץ, והן במעגל הדיפלומטיה האמריקנית-הגרמנית, יש ציר נוסף חשוב לעלילת הספר והם הרומנים של הבת מרת'ה, בשל ייחוד המחזרים ובהם לא פחות ולא יותר מאשר רודולף דילס, מי שהיה המפקד הראשון של הגסטפו וכן איש מודיעין רוסי ושמו בוריס, שאף ניסה להופכה למרגלת עבור ברית המועצות.
צריך אישה
פוצי הנפשטנגל (משכיל אמריקני למחצה בעל קשרי הון ושלטון) הכיר את הרומנים של מרת'ה ובסתיו 1933 חשב על בן זוג חדש עבורה מתוך מחשבה (לא פחות ולא יותר) "כי היטלר יהיה מנהיג הגיוני בהרבה אם רק יתאהב במישהי, מינה עצמו הנפשטנגל לשדכן... הנפשטנגל התקשר למרתה בביתה. "היטלר צריך אישה" אמר. "להיטלר צריכה להיות אישה אמריקנית - אישה מקסימה תוכל לשנות את כל גורלה של אירופה". הוא הגיע אל עצם העניין": מרתה", אמר, "את האישה" (עמ'167)!. השדכן מטעם עצמו הצליח להפגיש את מרת'ה עם היטלר והיא כתבה ביומנה על עיניו במיוחד ש"היו מבעיתות ובלתי נשכחות - הן נראו כחולות חיוורות, עזות מבע, נחושות, מהפנטות". להוריה אמרה באותו ערב כמה מקסים נראה לה הפיהרר ואביה המשועשע מהשיחה הודה ש"היטלר אינו גבר נטול קסם אישי" (עמ' 175).
האירועים ההיסטוריים שחווים האב השגריר וביתו נחווים מזוויות שונות. בעוד שהשגריר דוד יותר ויותר רואה בדאגה את המשטר הנאצי, ביתו משועשעת מצדדיו הויזואלים ומחיי התרבות והפנאי שיש באפשרותה לחוות.
השחיקה מהתמודדות עם המציאות וכן הרצון לסיים את מפעל חייו כהיסטוריון, מביאים את השגריר לבקש חופשה בארצות הברית, אליה הוא נוסע בגפו. טרם הנסיעה הוא ניפגש עם היטלר. זעמו של היטלר על היהודים פרץ מדי פעם ועל תיאור הפגישה כותב המחבר את הפסקה התמציתית והמכילה הבאה: "היה זה רגע משונה. דוד מצד אחד, ג'פרסוניאני צנוע שהתחנך לראות במדינאים בריות רציונליות, ומולו מנהיג אחת האומות הגדולות של אירופה שנעשה כמעוט היסטרי מרוב זעם ואיים להשמיד חלק מאוכלוסייתו שלו. זו הייתה חוויה יוצאת דופן ומוזרה ביותר" (עמ' 248).
סכנה נוראה
מבחינה היסטורית, פרקים מפורטים ומעניינים הנם הפרקים המתחילים בפרק 47 - "תירו, תירו!" (ועד פרק 52). בעוד מרתה ובוריס נהנים מפיקניק ביום השבת ה-30 ביוני 1934 החלו להצטחצח הסכינים במה שנודע לאחר מכן בשם "ליל הסכינים הארוכות" - חיסול הס.א. ורהם העומד בראשו.
בתחילת שנת 1938 עזב השגריר דוד. בעוד שבלשכת המסחר האמריקנית בברלין שיבח את העם הגרמני כעם "דמוקרטי ביסודו, שבניו נוהגים בכלל בדרך ארץ אלה באלה", אבל אם הגיעו לארצות הברית הכריז בארוחת ערב ב-13 בינואר 1938 ש"האנושות נמצאת בסכנה נוראה, אבל נדמה שהממשלות הדמוקרטיות אינן יודעות מה עליהן לעשות. אם לא יעשו דבר, הציוויליזציה המערבית, חופש הדת, הפרט והכלכלה, יעמדו כולם בסכנה נוראה" (עמ' 358).
בסיכומו של דבר, מדובר בספר התורם להבנת המשטר הנאצי, הדיפלומטיה האמריקנית גרמנית בשנות השלושים, תוך שהוא מתובל באנקדוטות רומנטיות רכילותיות שבעצמן בעלות חשיבות מבחינת החברה והזמן.
