בחודש ינואר 1949, בעצם ימי מלחמת השחרור, נהרג בתאונת דרכים סגן אלוף מרדכי נמצא-בי. בעקבות מותו יזם המטה הכללי של צה"ל מבצע למניעת תאונות כלי רכב, שנקרא "מבצע מרדכי". ללמדנו שההרג בכבישים והמאמצים למנוע אותו או להקטינו אורכם כאורך ימי המדינה. חרף כל זאת, ככול שחולפות השנים, הקטל בדרכים נמשך, ותובע דמים מרובים תרתי משמע.
אז מה ניתן לעשות להקטנת הקטל המיותר והיקר הזה?
1. הקמת משטרת תנועה כאגף של
משרד התחבורה ולא של משטרת ישראל. למה? כי אז ראש אגף תנועה במשרד התחבורה לא יוכל לטעון שהמפכ"ל מגביל את תקציבו.
2. כל ההכנסות מענף הרכב – מכס, מס-קניה, בלו, מע"מ וכיו"ב יופנו לתקציב משרד התחבורה ולא לקופת האוצר הכללית. שינוי זה יאפשר את שיפור התשתיות והאכיפה.
3. הרשעות מרתיעות: לא ייתכן שעבריין תנועה סדרתי, שצבר 89 הרשעות בעבירות תנועה קשות ונתפס מדבר בטלפון הנייד בשעת נהיגה יוענש בקנס של 5,000 שקל!
איך נהג כזה מורשה לנהוג?! המסקנה היא שחייבים להחמיר מאוד את ענישת עברייני התנועה.
4. הגבלת מספר הרכבים הנעים על הכבישים; לדוגמה, אם בשנת 2016 נעים על הכבישים 3 מיליון רכבים, אז מספר הרכבים החדשים שיורשו לעלות על הכבישים יהיה זהה למספר הרכבים שירדו או שהורדו מהכבישים (במחשבי משרד הרישוי מאוחסנים כול הרכבים שרישיונם השנתי חודש) ולא יעלה על 3 מיליון. לא ייתכן שכל חודש יועלו על הכבישים רכבים חדשים יותר מאשר רכבים ישנים שירדו מהכביש. כל זאת כיוון שכבר היום התשתיות לא מספיקות למספר הרכבים שנעים על הכבישים. ואם נתעלם ונמשיך להעלות על הכבישים מכוניות חדשות עד אין סוף — או אז מחכה לנו שואה תחבורתית.