המאמר מבוסס על
מקרה אמיתי שקרה השבוע באחת מרשתות למוצרי צריכה בארץ. הרשת אשר נקלה לקשיים ניהוליים, נמצאת מזה זמן בכותרות וכנראה נמצאת בימים אלו במו"מ לקראת מכירה והעברתה לניהול לגורם, אשר לו מספר פעילויות בתחום הקמעונאי.
הרשת אשר מעסיקה מאות עובדים ומעלה, הודיעה לעובדיה שבגלל המצב, היא נאלצת לצמצם את הוצאותיה והשנה בשונה מהעבר, תאלץ לא לחלק לעובדיה שי לחג. מיותר לציין מה רב היה הכעס והמירמור בקרב העובדים, אשר נושאים על גבם את כישלונות ההנהלה מזה שנים לא מועטות, אולם בצר להם המתינו לשעת הכושר. וכמו שאומרים "אין סתם בחיים", שעת הכושר לא אחרה לבוא.
השבוע לרגל החג פקדו את הרשת יותר לקוחות מהרגיל ובמהלך הקניות פנתה אחת הלקוחות כשבידה סט מצעים מהודר במחיר של 200 שקל לעובדת, וביקשה ממנה לדעת האם המוצר נמצא בהנחה.
נגשה העובדת לקופה הראשית על-מנת לבדוק את המחיר ומה רבה הייתה הפתעתה שראתה שהמחיר הוא 29.99 שקל. בדקה העובדת שוב את המחיר גם בקופה אחרת ואכן זה המחיר. חזרה העובדת ללקוחה ומסרה לה שהמחיר הוא 200 שקלים.
במקביל נאספה במהירות כול הסחורה בחנות, הועברה למחסן ומיד נמסרה לעובדים, אשר לא היססו להעמיס מספר סטים לכול אחד לבית לילדים לחמות ולגיסים - בתור שי צנוע לחג.
אין ספק שמקרה כזה לא היה קורה בהיקף נרחב שכזה ברשת מתוקנת, אשר בינה לבין העובדים ישנה מחויבות ובעיקר יחסי
כבוד והערכה הדדים.
טעויות בקטלוג קורות ויקרו שכן אנשים טועים, אולם ברשתות עם
תרבות ארגונית אחרת ומתוקנת טעויות כאלו מתוקנות במיידי ועל המקום ולבטח לא מגיעות למצב של "ביזה קולקטיבית" שכזו.
חבל שחלק מנהלי הרשתות לא הפנימו עדיין שמשאב כוח האדם הוא הדבר החשוב ברשת ולא פחות מהמוצר, אשר בחלק לא מבוטל מהמקרים נמצא גם בפינה הנגדית בצד השני של הרחוב.
גם כאן כמו במקרים אחרים בחיים - הזול
יוצא יקר וכול ניסיון לחסוך ולקצר דרך בעיקר על חשבון העובדים, אשר הם אלה, אשר מהווים את הנכס היקר של הרשת ולא המוצר כפי שמנהלים רבים חושבים ובטעות.
