הודעתה הפומבית של שרת המשפטים, ח"כ
איילת שקד, בתוכנית הבוקר של העיתונאי, קלמן ליבסקינד, ברדיו גלי ישראל (יום ג', 19.4.16), לפיה צה"ל עבר על הוראות חוק השיפוט הצבאי, בכך שהוא ניהל תחקיר, שעה שהתקיימה חקירת מצ"ח בעניינו של החייל, אלאור עזריה, שהתפרסם בכינוי: "החייל היורה מחברון", אינה יותר מאשר אמירה בעלמא, בכל הכבוד הראוי ואינה מחייבת איש - מלבד איילת שקד עצמה.
למי שאינו זוכר/זוכרת, נזכיר שאיילת שקד
לא למדה, מעולם לימודי משפטים סדורים ומסודרים, בשום פקולטה או מכללה למשפטית שהיא בארץ ובעולם - ואין לה השכלה משפטית של בוגרת אוניברסיטה ופקולטה למשפטים או של מכללת משפטים, בארץ או בעולם. למי ששכח/שכחה, נזכיר עוד, כי איילת שקד הינה בוגרת הפקולטה להנדסת חשמל ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב -
ועבדה לפרנסתה, בין השאר, לא כעורכת-דין מן השורה, אלא כמהנדסת מחשבים וכמנהלת שיווק מוצר. לכן, ככל שדעתה של איילת שקד מעניינת,
הרי דעה זו מעניינת, כדעה פרטית, העובדה שהיא משמשת, כיום, בתפקיד שרת המשפטים, אינה מעלה ואינה מורידה, דבר וחצי דבר, אינה נותנת כל תוקף משפטי או מחייב לאמירותיה, כשרת משפטים, שהינה פוליטיקאית מן השורה, דוגמת כל פוליטיקאי ופוליטיקאית אחרת, בישראל.
כפי ששר האנרגיה, אינו חייב להיות מהנדס נפט וכפי ששר הבריאות, אינו מצופה להיות רופא, כך גם שרת המשפטים, אינה חייבת להיות ואינה מצופה לעסוק, לפרנסתה, בעריכת-דין או להיות בת-השכלה משפטית, סדורה ומסודרת. לכן, מן הראוי ששרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, תותיר התבטאויות מקצועיות, בענייני משרדה ליועץ המשפטי של משרדה,
ככל שמדובר בעניינים משפטיים שוטפים, הנוגעים לניהול משרד המשטים, או תותיר התבטאויות כלליות וכוללניות, דוגמת זו המתייחסת לפרשת "החייל היורה מחברון", למי שמוסמך ותפקידו לעסוק בכך, כאשר כוונת הדברים הינה, ליועץ המשפטי לממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט.
לא רבים יודעים ולא רבים זוכרים, כי היו בנמצא שתי וועדות אגרנט - אשר הראשונה שבהן - "וועדת אגרנט הראשונה" - הוקמה בעקבות מחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה דאז, גדעון האוזנר, המנוח, לבין שר המשפטים, בשעתו, שופט בית משפט העליון, לשעבר, חיים הרמן כהן, המנוח, בדבר סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה ומידת כפיפותו, אם בכלל, של היועץ המשפטי לממשלה לשר המשפטים.
חיים הרמן כהן, המנוח, בתפקידו כשר המשפטים של מדינת ישראל, סבר - בשעתו - כי היועץ המשפטי לממשלה, דאז, גדעון האוזנר, המנוח, כפוף לו, חייב למלא אחר הוראותיו, אם לא ימלא הוא אחר הוראותיו, הרי הוא זכאי לפטרו - על אתר - בהיותו מי שמפר משמעת והוראות התקשי"ר כעובד מדינה, לכל דבר ועניין. מנגד, סבר היועץ המשפטי לממשלה דאז, גדעון האוזנר, המנוח, כי הוא אינו כפוף לאיש - למעט לממשלת ישראל, שמינתה אותו כיועצה המשפטי - כאשר גם במצב דברים זה, אין ממשלת ישראל, זכאית ורשאית להתערב בשיקול הדעת שלו, לחלוטין.
במחלוקת העקרונית שנפלה ונתגלעה בין שר המשפטים דאז, חיים הרמן כהן, המנוח, לבין היועץ המשפטי לממשלה דאז, גדעון האוזנר, המנוח, פסקה והחליטה "וועדת אגרנט הראשונה", שנתקוננה - לצורך כך, במיוחד - וישבה להחליט ולהכריע בסוגיה זו, בראשותו של נשיא בית משפט העליון, ד"ר שמעון אגרנט.
לאחר ששקלה ודנה בסוגית סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה, מכל היבטיה ורבדיה, החליטה "וועדת אגרנט הראשונה", כי היועץ המשפטי לממשלה, אינו כפוף לשר המשפטים, אלא הוא כפוף לממשלת ישראל, בלבד. עם זאת, החליטה "וועדת אגרנט הראשונה" - בפרסום מסקנותיה - כי ממשלת ישראל אינה רשאית ואינה זכאית להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה,
שהינו שיקול דעת עצמאי וסוברני, לכל דבר ועניין שהוא. "וועדת אגרנט הראשונה" החליטה עוד, כי אם אין נוחה דעתה של ממשלת ישראל, בהתנהגותו והתנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה, הרי פתוחה בפניה דרך אחת - ואחת בלבד - לפטר אותו מתפקידו וממשרתו כיועץ משפטי לממשלה, אולם אין היא רשאית להכתיב לו שיקול דעתו והתנהלותו השוטפת כיועצה המשפטי הצמוד.
ברוח דברים זו, נהגה ממשלת ישראל, בפרשה הידוע כ"פרשת אוטובוס 300". לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, דאז, פרופ'
יצחק זמיר, לא ראה עין בעין עם ממשלת ישראל, בכל הקשור להתנהלות הנכונה
לדעתו הוא ב"פרשת אוטובוס 300" ומשלא היה הוא נכון, לקבל על עצמו הנחיותיה של ממשלת ישראל בעניין זה, פיטר ראש ממשלה ישראל דאז,
שמעון פרס, פרופ' יצחק זמיר, מתפקידו כיועץ משפטי לממשלה. ממשלת ישראל מינתה, תחת יצחק זמיר, יועץ משפטי אחר לממשלה, הלא הוא שופט בית משפט המחוזי, לשעבר, בתל אביב-יפו, מיכאל (מיקי) בן יאיר, שכיהן כיועץ משפטי לממשלה, תחת היועץ המשפטי שהודח מתפקידו, בידי ממשלת ישראל.
לכן, ככל שמעמדה של שרת המשפטים, הינו מעמד חשוב -
וככל שח"כ איילת שקד הינה פוליטיקאית בכירה במפלגת "הבית היהודי", כבעלת השפעה במפלגה זו - הרי דעותיה הפרטיות, אינן מעניינות איש, בכל הכבוד הראוי ובוודאי שאין לתת להם משקל, מיוחד, בשל העובדה שמי שמביעה אותן, הינה שרת משפטים בישראל.
בכלל, מן הרצוי הוא, שפוליטיקאים לא יתבטאו, לחלוטין, בעניינים המקצועיים של משרדיהם ויותירו התבטאויות מקצועיות אלה, לאנשי המקצוע שמונו לצורך כך במשרדיהם, כאשר שעה שמדובר בעניינים משפטיים, הרי לצורך כך קיימים יועצים משפטיים לכל משרד ומשרד ממשלתי,
מתייחס לעניינים פרטניים, כמו-גם לצורך כך מינתה ממשלת ישראל - במיוחד - יועץ משפטי לממשלה, כדי שיביע - הוא ולא אף אחד משרי ממשלת ישראל - דעתו בעניינים משפטיים כלליים וכוללניים, הקשורים למדיניותה של מדינת ישראל.
ככל שנמהר ונבער "חמץ" מיותר זה, מהבית ונדע לסחור סחרים ולסייג סייגים, בין פעילות פוליטית של פוליטיקאי לבין פעילות מקצועית של אותו פוליטיקאי או פוליטיקאית, בתחומי משרדיהם המקצועיים, כן ייטב לנו וכן ייטב למערכת הפוליטית בישראל,
בה אין מצופה מפוליטיקאי להיות איש מקצוע ובה מצופה שאיש המקצוע לא יהיה פוליטיקאי, מניעת בלבול שכזה, רק תואיל ותאפשר "להכשיר" מערכת הממשל בשיראל, לצרכי בשילות תקינה, שדבר וחצי דבר אין לה עם מקצועיות ומקצענות המסורה לאנשי המקצוע -
ולאנשי המקצוע בלבד!