|
תאריך:
|
26/04/2016
|
|
|
עודכן:
|
26/04/2016
|
|
1 |
|
|
לא כתוב כמדומני "מדינה דמוקרטית". ריבלין הנשיא, היה מתגולל על ריבלין הפוליטיקאי,שמחה אינספור פעמים, כנגד האימפריאליזם המשפטי של בית המשפט העליון, בראשות הפיראט המשפטי אהרון ברק ומשובטיו. לא יאומן איך הימין, שנמצא פורמלית בשלטון שנים רבות,נתן לבד"ץ מר"ץ, להפוך חוק יסוד, שנחקק בקולות רבע מחברי הכנסת לחוקה בפועל. כשנוח לו,בג"ץ דורש הסמכה מפורשת בחוק לפעולת הממשלה,אבל כשמדובר בפעולה הקיצונית ביותר שבית המשפט נוקט כנגד הרשות המחוקקת,אין צורך שהחוק יסמיך במפורש את הבג"ץ לפסול חוקים שמחוקקת הכנסת. פשוט אסופת צבועים תאבי שררה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בני בנקר |
|
|
2 |
|
|
זה מי מכופף את מי.איזה חוקים ותקנות שלא יחוקקו,בסוף החזק יגבר על החלש.המהפכה הבג"צית הגיעה לעולם כאשר הדור ההוא הלך ובא דור חלש יותר לפוליטיקה הישראלית.כשראו השופטים שאפשר לנהל פה את העניינים ואף אחד לא יפריע להם,הם עשו זאת.בימי בן גוריון,אשכול גולדה ובגין זה לא היה קורה.זה לא שהם לא התחשבו בדעתם של המשפטנים,התחשבו והקשיבו אבל פעלו כראות עיניהם וחסר היה לשופט שירים יותר מדי את הראש.בן גוריון היה קורע אותו.כלומר,העיוות הבג"צי וגם העיוות הנשיאותי,אגב, יגמרו כאשר יקום איש שהוא חזק מהם ובעיקר אינטלקטואלית.כדי לשבור קיר,צריך כח ומדובר פה על כח פנימי ולא כח מזוייף וצרחני כמו של אותו מרגלית שאפילו סרטי תעמולה לא יודע לעשות.מעניין מי זה היחצ"ן שלו שהוציא יצירה כל כך גרועה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
3 |
|
|
מדינת הלאום היהודי משמע שהחברים הערבים שלך ואשתך שלא יהודיה רק חצי להעיף אין להם זכות השיבה בארץ.
וכל השאלות בתחילת המאמר יש להם תשובה אחת ריבלין הגנב המושחתתת רועד לו הזין מהשמאל שבציק יכול לתפור לו תיק. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אילנה ליכוד |
|
|
4 |
|
|
בצורה חד משמעית כי מדינת ישראל היא הלאום של העם היהודי בלבד. "הדמוקרטית" נסוגה מול "היהודית" ולא קיימת כשמדובר בזכות לקבל אזרחות במדינת ישראל. מדינת ישראל גם איננה דמוקרטית כשמדובר בחובות אזרחיה: לערבים יש פטור משרות צבאי בחובה ובמילואים.
איזה מזל שלא ניתן לעצור את הזמן וברק פטר אותנו מנוכחותו בעליון בגל 70, לפני שהספיק לפסול את חוק השבות כ"לא מידתי",לא עומד "במבחן הסבירות" ושאר הבלים מבית מדרשו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בני בנקר |
|
|
5 |
|
|
אין הסבר אחר לסטיות בדבריו והתנהלותו. אולי יש מקום לחשוב על דרך לסייע לו נפשית. חבל עליו פעם הוא היה אחר ושונה מהיום שהשם יעזור לו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ההסבר |
|
|
|
|
|
במקצוע העתיק, מוכרים עצמם לכל סרסור דעות.אלא שהדבר בא לכדי ביטוי כאשר הם נעשים סרסורים בעצמם.ראה אברום בורג-"אין זכות קיום למדינת ישראל" (כמעט היה ראש ממשלה והיה יו"ר הסוכנות שהביא עולים לארץ שאין לה זכות קיום), שלמה בן-עמי שהיה שר חוץ ועכשיו חי בספרד- "ישראל נולדה בחטא", ואלון אליאל שהיה מנכ"ל משרד החוץ של ההוזה שימון פרס)ועכשיו מסתובב בעולם עם רעיון המדינה הפלסטינית.פרס עצמו צרח על ח"כים שטענו אחרי אוסלו שההסכם מוביל למדינה "פלסטינית". ככה הם: יצאניות ממין זכרשנעשו מדאם עם הרבה כוח ומעט מאד מצפון. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתין המדמנה |
|
|
6 |
|
|
המילה דמוקרטיה לא מופיעה אף לא פעם אחת במגילת העצמאות |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שבח |
|
|
|
|
|
|
|
7 |
|
|
1. דמוקרטיה בעיקרון זו אידאולוגיה שבה החלטות מתקבלות ברוב דעות, ובה מספר זכויות אזרח בסיסיות שאין השילטון רשאי לפגוע בהן, ורק והיה ויש התנגשות בין שתי זכויות, מותר להגבילן רק במידה המינימלית הנדרשת. דמוקרטיות מוגדרות בחוקה, שאינה קיימת בישראל, ולכן המגן היחידי על זכויות האזרח מפני עריצות השילטון הוא בג״ץ, וכיוון שיש לנו שילטון השואף למשילות ללא מיגבלות, יש עימותים בינו לבין בג״ץ.
2. עיקרון הפרדת הרשויות בישראל לוקה מאד, בכך שהממשלה הינה חלק מהכנסת, ומתערבת בתהליכי חקיקה, למשל במושג משמעת קואליציונית. אין בישראל איזונים ובלמים בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, והכנסת, הקואליציה, פשוט רוקדת לפי חליל הממשלה.
3. בעניין מתווה הגז, עוד הטעייה במאמר, בג״ץ לא הביע כל דעה על שום דבר, אלא רק על פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות, בכך שהממשלה קבעה מיגבלה על חקיקה עתידית, ורק הכנסת רשאית לקבל החלטות לגבי חקיקה.
4. ציטוט: בחירת שופטים "אינה תוכנית כבקשתך", בכך צודק הנשיא. אבל היא גם אינה טקס בחירות ל"מועדון חברים אקסקלוסיבי". היא איוש מוסד שלטון מרכזי בצוות של בעלי מקצוע מעולים ופלורליסטים בהשקפותיהם, כך שישרת את כלל הציבור באופן ייצוגי ועינייני מיטבי״
=>> לא!!! בית משפט שופט לפי החוק, הצדק ועקרונות הדמוקרטיה. מי שמייצג את הציבור זו הכנסת, לא בית המשפט.
לכנסת תמיד יש את היכולת לחוקק, כל עוד אין פגיעה בזכויות יסוד, אז תואיל כבוד שרת המשפטים ובמקום לנגח את בית המשפט, תיזום השלמת חוקה מלאה ואמיתית. החובה לחוקק חוקה כתובה במפורש בהכרזת העצמאות, וכל כנסות ישראל מהקמתה ועד היום נמנעות מכך.
5. מדינה יהודית ודמוקרטית? נבהיר מה כתוב בהכרזת העצמאות, ציטוט: ״מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.״
=>> קודם כל, מדינת העם היהודי, ולא הדת. ועיקרון חופש הדת הוא הגורם לחוסר יכולת חקיקת חוקה, כאשר הקואליציות בישראל נשענות על מפלגות דתיות.
6. קראו את מגילת סכויות האדם של האו״ם ותבינו עד כמה אנו רחוקים מדמוקרטיה אמיתית. שום זכות יסוד אינה מוגנת בחוקה, והינן נתונות לשינוי ברוב קואליציוני, אפילו שולי. |
|
כתובת IP: |
109.253.134.172 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אחד העם |
|
|
|
|
|
בחינה שהיא.
דמוקרטיה, כשמה היווני המקורי כן היא – דמוס (עם), קרטוס (שלטון) – שלטון העם!
למען הבהירות פרש זאת לינקולן בארה"ב, בעלת החוקה, כשלטון העם, למען העם על-די העם. לא שום דבר אחר.
בדמוקרטיה, העם הוא הריבון, המחוקק ומקור כל הסמכויות, הוא גם זה שמקנה לבית המשפט את סמכויות וגם תוחם אותן – בחוקה או במערכת חוקים או בשניהם.
במסגרת פרשנויות מאוחרות יותר, כחל מהויכוח על זכויות הפרט מול זכויות החברה (כל הפרטים), נעשה נסיון לצמצם את זכות העם לקבל החלטות, באמצעות אינוס-ביניים משפטי. אינני מקבל נסיון זה, ומכאן נגזרת ביקורתי גם על בית המשפט העליון ועל "האקטיביזם המשפטי". בית המשפט או פרשנים מטעמו, אינם מוסמכים לשלול מן העם שום חלק מזכויותיו הריבוניות.
גישה זו היא גם הגישה המציאותית היחידה האפשרית, שכן כל פרוש אחר כופה עמדות מיעוט על הרוב, ומרסק את הדמוקרטיה כשיטה לניהול חברתי.
בכדי לחסוך בושות מבית המשפט ולמנוע מצב שבית המשפט יראה בעיני רוב הציבור כחבר עריצים מתנשא, כאויב או כאנכרוניזם, אסור שתהיה לו סמכות העולה על זו של הריבון. במצב זה, יהיה מדובר ב"משפטוקרטיה" ולא בדמוקרטיה.
בית המשפט אינו שופט לפי החוק, משום שבהעדר חוקה, הוא מרכיב לעצמו כללי משחק ואמות מידה אל משפטיים – מוסריים, ערכיים, והתנהגותיים ובכלל זה המושג האמורפי "מידתיים", שאינם מעוגנים בחוק ישראלי.
אין שום מוסד בדמוקרטיה שהוא אדון לעצמו ומחליט באופן בלעדי מהם גבולות סמכויותיו וגם מה תוכן החלטותיו. זכות זו שמורה בלעדית לריבון.
צדק הוא עניין יחסי ולעיתים אפיךו תרבותי. בית המשפט אינו מוסמך לקבוע מהו צדק משום שאין לבית המשפט בעלות או בלעדיות על ערכים. "דין צדק" הוא עניין נוהלי – כולם שוים לפני החוק, וגם בכך לא עומד בית המשפט...
לכנסת יש יכולת לחוקק גם כאשר קיימת כביכול פגיעה ב"זכויות-יסוד", משום שהריבון קובע מהן זכויות היסוד התקפות בכל מדינה ומה גבולותיהן באיזון הדרוש בין הפרט לחברה.
לא טענתי שמדינת ישראל היא מדינה דתית ואינני יודע מהיכן לקח "אחד העם" טיעון זה. טענתי ואני טוען שהיהדות היא שילוב שאינו ניתן להפרדה בין דת, לאום, טריטוריה, תרבות והיסטוריה יהודיים – זו ציביליזציה.
דת היא עניין של היחיד ועומדת בינו לבין בוראו. עקרון חופש הדת הוא הכרה בעובדה זו. קיום מצוות, מאידך גיסא, הוא ציווי דתי-אמוני והמאמין ישמור מצוות שאינו מאמין לא יעשה זאת. אולם, הדב ראינו מונע בעד המדינה כמסגרת פולריסטית לאמץ לעצמה בהחלטה דמוקרטית מינהגים, ערכים, וצורות התנהגות ציבוריות שמקורם ההיסטורי הוא בציביליזציה היהודית.
מגילת זכויות האדם של האו"ם איננה חוקה בישראל. במגילת העצמאות שלנו נאמר: "... תהיה נאנמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות" – זו הצהרת כוונות שהייתה טובה לשעתה, ובחלקה טובה גם כיום. אם ישתנו עקרונות מגית הזכויות של האו"ם, אין ישראל חייבת לאמץ את כל השינויים או מקצתם באופן אוטומטי או במשתמע.
במקום שחוקי היהדות, מקיימים את עקרונות מגילת זכויות האדם של האו"ם, ולדעתי זה המצב ברוב המקרים, אין בוודאי שום מניעה להעדיף את את המקורות שלנו על כל תחליף אחר. במקום שתהיה סתירה, נעשה כמו כולם: נחליט באופן דמוקרטי – דהיינו בכנסת או במישאל-עם - מה טוב ונכון לנו, וכך נעשה. זו המשמעות של היותנו ריבונים.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
הריבון הוא העם, נכון, ומכיוון שאין יכולת להתאסף בככר השוק, כל העם, ולקבל החלטות ברוב העם, אנו ממנים נציגים לזמן קצוב, הכנסת. ומכיוון שקיים החשש שהכנסת תנצל את כוחה לקבלת החלטות הפוגעות בעם או בחלקו, נקבעו מגבלות שגם הכנסת לא יכולה לחרוג מהן, ואלו זכויות האזרח.
מצב שרוב יכול לקבל כל החלטה ללא מגבלות אינו דמוקרטיה אלא דיקטטורה של הרוב.
תאר לעצמך מצב בו יחוקק חוק הקובע שלערבים אין זכות הצבעה, דמוקרטי?
תאר לעצמך מצב בו יחוקק חוק הקובע שלחרדים אין זכות הצבעה, דמוקרטי?
תאר לעצמך מצב בו יחוקק חוק הקובע שלג׳ינג׳ים אין זכות הצבעה, דמוקרטי?
לטענתך הכל מותר אם יש רוב. החוק כיום אינו מכיר בנישואים שאינם דתיים, אני אתאיסט ונכפים עלי נישואים דתיים, בכוח הרוב והחוק, דמוקרטי?
ולגבי בתי המשפט, עליהם להגיע לפסיקה, בניגוד לכנסת שמתחמקת מדיונים בנושאים כואבים, ואחר כך באים בטענות לבית המשפט.
הפסיקה היא תמיד על פי חוק, אלא אם אין חוק או שאינו ברור מספיק וניתן לפרשנות. לח״כים נוח להתחמק מקבלת החלטות בנושאים השנויים במחלוקת, ואח״כ לתקוף את בג״ץ שעתירה הונחה לפיתחו והוא חייב להחליט.
שאלה אליך, מדוע אין שרת המשפטים יוזמת כתיבת חוקה למדינת ישראל? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אחד העם |
|
|
|
|
|
תשובה לתשובה
הטועה והמטעה הוא, כרגיל, זה שפוסל במומם של אחרים במקום במומו שלו.
הכנסת הנבחרת (הדגשה שלי), בהיותה נבחרת הציבור שהוא הריבון, מקבלת ממנו את המנדט לייצגו בנושאים שונים, בראש וראשונה בחקיקה, לרבות החוקה ושינויים בה. הכנסת, ולא בית המשפט. את מקום הכנסת יכול להחליף בנושא החוקה גם מוסד משאל- העם, משום שבו ניתן ביטוי בלתי-אמצעי יותר לרצון הציבור. גם זו היא החלטה של הריבון = הציבור ויש מדינות דמוקרטיות רבות שמישמות מוסד זה גם להחלטות לגבי החוקה וגם בנושאים עקרוניים אחרים, כגון קביעת גבולות המדינה, אם הם אינם מוגדרים בחוקה.
אין דין שעומד מעל לחוקה, ולבית המשפט אין מנדט לשנות זאת.
זכויות האדם וזכויות האזרח אינם תורה מסיני, הם פרי חשיבה אנושית והסכמה אנושית ומי שהגדיר גם יכול לשנות. בדמוקרטיה מקור כל הזכויות הוא הריבון, והחלטותיו הן תמיד החלטות רוב.
בעניין זה לא יעזרו הפילפולים – העם הוא הריבון (או המלך או הכנסיה או אלוהים, או בעלי הממון; כל אחד בוחר את המתאים לו).
במתן פרשנות לחוקים, דהיינו בהתאמת "הבנת" לשון החוק לצורך מקרה פרטי שבו דן בית המשפט, צריך בית המשפט לנהוג זהירות יתרה בפרשנויות ככל שאלה מיושמות לצורך הדיון הפרטני, ובכלל זה איזון בין השקפות עולם, קרבה אישית למקרה, מומחיות מקצועית, נסיון אישי ונסיון רלבנטי קודם. שיקוף נכון של דרישה זו, קשור, בניגוד לדעתך, גם להרכב הפרסונלי של בית המשפט.
הבעיה בדוגמאות שאתה מביא כטיעון היא שרובן אבסורדיות ואינן מייצגות מקרים גבוליים, קשים באמת. אף אחד אינו סבור ברצינות שהליכי שיפוט בבית המשפט, במיוחד בבית המשפט העליון, יהיו עיניין להתנצחויות עקרות, במיוחד אם ישתחרר בית המשפט מרעיון עליונות המשפט על כולם ועל הכל.
אבל ארחיק לכת ואומר, לצורך הארגומנטציה בלב, שאם יחליט פעם רוב מיוחס בעם או משאל-עם נגד ג'ינג'ים, או בעד עליה חופשית ליהודים בלבד, או אזרחות מותנית בנאמנות למדינה המאזרחת – זה יהיה המצב החוקי בארץ. יתר-על-כן, המחוייבות התחיקתית בארץ היא לריבון ולרצונו ולא לבריתות או הסכמים בינלאומיים שעליהם חתמה מדינת-ישראל כעניין של "נוחיות".
כל החלטה שמכתיבה לאנשים דפוסי התנהגות שאינם "מה שעולה על דעתם באופן פראי ומקרי לגמרי", היא תכתיב. זו המשמעות של חיים במסגרת חברתית: יש "אתה" ויש "אנחנו" – תמיד. לכן, בהחלטות יסודיות בחיי הציבור, איש אינו "משחק" משחקי דווקא. כאשר המחלוקת היא יסודית ורוב הציבור סבור,למשל, שבמדינה יהודית פרוצדורת הנישואין הראויה, מטעם המדינה, היא היא זו שתואמת את ההלכה היהודית – כך צריך להיות, ומי שאינו רוצה להתאים עצמו, שידאג לעצמו לסידור אחר; זה כבר עיניין אישי. העניין הציבורי הוכרע באופן דמוקרטי.
התרוץ הגורס שבית המשפט נוטל לעצמו סמכויות מפני שהכנסת אינה פועלת מספיק מהר לטעמו, מגוחך. בית המשפט אינו מוסמך להחליט זאת והכנסת אינה צריכה להשלים עם חריגה מסמכות, גם כשהיא נעשית ע"י בית המשפט. סמכות הכנסת מוענקת לה, כפי שכבר אמרתי קודם, ע"י הריבון, ורק הוא יכול ליטול אותה ממנה. בית המשפט עצמו אינו מאבד את מעמדו ואינו מוחלף ע"י רשות אחרת, כאשר הוא שוגה או גורם עינויי-דין; ואלו אינם נדירים במקומותינו.הכנסת נזהרת בכבודו של בית המשפט גם כשהוא מאתרגר אותה וגם כשהוא מפריז בכך; אבל לא לעולם חוסן...
חוקה דורשת הסכמה לאומית רחבה. לפיכך, כאשר ניתן יהיה להעביר בכנסת מסמך חוקה, אני מעריך שהדבר יקרה. חוקה היא דבר רצוי מאוד, אבל לא כורח קיומי. ממשל סדיר ומתפקד, במציאות שלנו, הוא כורח קיומי. איננ |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
אתה מתאר דיקטטורה של הרוב, לא דמוקרטיה. אם כל חוק יכול לעבור ברוב, גם במחיר פגיעה אנושה במיעוט, זה לא דמוקרטיה.
להזכירך, הנאצים נבחרו ברוב בבחירות, ולטענתך כל חוקי הגזע שהעבירו הם במסגרת דמוקרטיה...
האם גם חוק המבטל את הבחירות, ברוב דעות, יחשב כדמוקרטי? |
|
כתובת IP: |
109.253.137.175 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אחד העם |
|
|
|
|
|
חוקי העל בדמוקרטיה מעוגנים בחוקה, וחוקה מתקבלת בהחלטות רוב ע"י הפרלמנט, בית-הנבחרים, משאל-עם או מערכת ייעודית למטרה זו - חבר נבחרים למטרה יעודית. אין דמוקרטיה אחרת.
קבלת החלטות ע"י הרוב איננה דיקטטורה, אלא עצם יסוד השיטה. דמוקרטיה היא בוודאי לא דיקקטורה של המיעוט, או של בית המשפט.
אם אין מבנה מוסכם לקבלת החלטות, יש שלטון הרחוב, שלטון החזקים או אנרכיה.
אני בעד שלטון הרוב, משום שזה גם צודק (טובת הרבים קודמת לטובת היחיד) וגם ייצוג ראלי של המציאות; רק הריבון הוא המחוקק ורק הסכמה שלו לוותר על חלק מזכויותיו בונה פשרות סבירות. באין דרך לפשרה, נחוצה הכרעה וזו תהיה תמיד הכרעת הרוב.
מדינה היא מסגרת חברתית המושתתת על הסכמה של חבריה (האזרחים) לוותר על חלק מהזכויות הטבעיות שלהם כיחידים, בתמורה ליתרונות הנובעים מחיים בצוותא עם יחידים אחרים, במסגרת שמסוגלת לתפקד.
מי שאינו מקבל פשרה זו, רשאי לחפש לעצמו מסגרת אחרת שמוכנה לקבל שיש לו זכויות וטו על החלטות הריבון. אני לא מכיר מציאות כזו וגם לא מסכים שיש לה סיכוי להיות בת-קיימא.
אם תמצא דרך טובה יותר לבטא את רצון הציבור מבחירות, אזי כן, אפשר לוותר על בחירות.
המצב האוטופי-תיאורטי האידאלי הוא השתתפות כל האזרחים בכל תהליכי קבה"ח וקבלת החלטת הרוב. מאחר והדבר אינו מעשי, מגדירה המדינה תהליכים חלופיים, ומנסה לתקן בהם בחקיקה את הליקויים הנובעים מהחולשות הספציפיות של כל אחד מהם - אבל, הריבון נשאר ריבון!!!
סיפור הנאציםהוא הגוגמא הכי לא מתאימה לתמוך בה את טיעוניך. הנאצים נבחרו בהליך דמוקרטי תקין. רק לאחר שעלו לשלטון, שינו את כללי המשחק והנהיגו דיקטטורה נציונל סוציאליסטית. הפיכות או השתלטויות בכוח של מנגנונים דיקטטוריים על מציאות שלטונית אחרת, היו רבים בהיסטוריה בין אם מדובר ברוסיה הסובייטית, סין, קובה, רוב מדינות המזרח התיכון, הדיקטטורות הפשיסטיות באיטליה וספרד ועוד. כאשר משטר מסוג אחד הופך בכוח הזרוע למשטר מסוג אחר, זו אינה דמוקרטיה. רק כאשר העם בוחר בשינוי מרצון ובאופן חופשי, תוך הבנה והסכמה מראש לאופי שילבש השינוי לאחר מעשה, זו החלטה דמוקרטית שמובילה לאסון לאומי. אבל זו זכותו של הריבון, או של עם שיצא מדעתו, ואם רוב העם ירצה בכך, שום בית משפט או תקשורת לא ימנעו זאת. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
לטענתך הכלל היחידי בדמוקרטיה הינו הכרעה ברוב, אין סייגים, אין מיגבלות.
הצבעה ברוב בעד דיקטטורה מותרת? לטענתך כן.
הצבעה ברוב כי כל מי ששמו רפי לאופרט דינו מוות מותרת? לטענתך כן.
מויקיפדיה: דמוקרטיות של ימינו מעמידות במרכז גם את ההקפדה על שמירת זכויות אדם כמו: הזכות לחירות, חופש דיבור, חופש התאגדות, זכות קניין, וחופש התנועה.
נכון לעשור הראשון של המאה ה-21, מרבית המדינות הדמוקרטיות דוגלות גם בשוויון הזדמנויות ועושות מאמצים לאפשר השפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, בלא תלות במוצא, מעמד חברתי וכלכלי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה
he.m.wikipedia.org
נסיים כאן, אם אתה מאמין שדמוקרטיה זה החלטות הרוב ללא כל מיגבלה, לו יהי. אני שמח שהדמוקרטיה הישראלית אינה כזו, למרות כל פגמיה.
חג שמח |
|
כתובת IP: |
109.253.205.106 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אחד העם |
|
|
|
|
|
מבין?
אתה מכיר דיקטטורה אחת שבה הרוב בחר דיקטטורה וזו לא התחוללה.
ומאידך גיסא, אם הרוב אינו בעד דיקטטורה, אין פלא שהיא לא מתרחשת.
דמוקרטיה רשאית להחליט על דרכי הגשמה-עצמית שונות. אינני יודע מה פרוש "דמוקרטיות משתדלות...". דמוקרטיות הן סך כל הרצונות של חבריהן, עם זכות הכרעה לרוב, ועם זכות של הרוב לשנות את דעתו ולהחליט אחרת.
אם תשאל את כלל אזרחי ישראל מה דעתם על הדמוקרטיה שלנו, יתברר לך שבחל מהנושאים הרוב חושב כמוך ובחלק אחר חושב לגמרי אחרת ממך. כיצד אם כן, פועלת הדמוקרטיה במחלוקת - רק לפי החלטות הרוב. כאשר מנגנון זה משתבש באופן יסודי ומקיף, הדמוקרטיה נעשית בלתי-נסבלת ומתפוררת מבפנים.
אם תזכר ברפובליקה הרביעית בצרפת, למשל, לא תצטרך להתאמץ ולדמיין מה פירוש הדבר.
אני מבין שזה מקלקל את האוטופיה לכמה וכמה אנשים ואתה בכללם, אבל החיים אינם פיקניק.
אגב, איך לדעתך נקבע במדינות לא מעטות, ובכללן דמוקרטיות מפוארות כארה"ב, גזר דין מות על עבריינים קשים? - לא ע"י חקיקה שמתקבלת ברוב קולות של בעלי זכות ההצבעה?! (אם קוראים להם רפי לאופרט או אחד העם, אין נפקא מינה).
חג שמח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
קרא כל הגדרה של דמוקרטיה, בויקיפדיה או כל מקור שתבחר, ותראה כי דמוקרטיה זה שילוב של קבלת החלטות ברוב עם זכויות אדם בסיסיות שגם ברוב אין לקחתן באופן שרירותי, אלא מתוך הגנה על עיקרון אחר, בהליך הוגן בפני החוק.
אם כולאים רוצח, הרי זכות החרות שלו נסוגה בפני הזכות לחיים של האחר.
אם כולאים ג׳ינג׳ים, סתם כך ע״פ חוק שהרוב קבע, אין זה דמוקרטי, אפילו שנתקבל חוק ברוב.
אתה רוצה להגדיר אחרת, תהנה.
חג שמח |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אחד העם |
|
|
|
|
|
ברצינות להתמודד עם השקפה אחרת. אני "מריח" מרחוק מגיבים מתנשאים ומשתחצנים שמנסים לכפות דעה על זולתם גם כשהיא שגויה, וכשלא עולה הדבר בידם, "נמאס להם לשמוע"; יבושם לך.
אכן, אין טעם להתווכח עם סיסמאות. כל מקור רציני יאשר שאין הגדרה אוניברסלית מוסכמת לדמוקרטיה, וכי דמוקרטיה בפירוש הפוסט-מודרני שלה היא אמורפיה קרובה לאנרכיה, ובפרוש השמרני שלה קרובה יותר למקור היווני שממנו צמחה.
כך או כך, במדינה יש רק ריבון אחד - העם. הוא מקור הסמכות והוא זה שקובע את חוקי המשחק, גם כשלא כולם מסכימים.
חוק כבוד האדם וחרותו איננו חוקה שלימה, ואיננו מתיר חופש פעולה מוחלט לשום רשות שלטונית אחת במדינה. הכנסת כמחוקקת, רשאית לשנות גם חוק יסוד זה, משום שהיא זו שחוקקה אותו.
כל עוד יקפיד בית המשפט שלא להשתלט על השיח הציבורי יותר ממה שהציבור מוכן לקבל ממנו - ניחא.
כך או כך תטיב שרת המשפטים לעשות אם תקדם חוקי-יסוד נוספים ותיזום תיקון לחוקים קיימים אך לקויים, בכדי שהכל יכנסו למסגרת הדמוקרטית הנכונה, שבה העם ולא שום גורם אחר הוא הריבון והפוסק הסופי. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
הפיראט המשפטי אהרון ברק,הפך חוק יסוד שהתקבל ברוב של 31 חברי כנסת לחוקה בפועל וניכס לעצמו סמכות לפסול חוקים של הכנסת, למרות שאין בחוק שום התרה מפורשת של סמכות זאת. בד"ץ מר"ץ הכניס ללב הפסיקה קריטריונים סובייקטיביים,בלתי ניתנים למדידה או כימות כלשהו, כמו: "מידתיות","סבירות","אמת לשעתה","מסה קריטית של ראיות","הלכת אפרופים" ההזויה ושאר הבלים,כדי לאפשר לשופטי בג"ץ לפסוק על פי השקפת עולמם הפוליטית,חברתית והכלכלית ולדרוס ברגל גסה את העיקרון החשוב ביותר בדמוקרטיה,הפרדת רשויות. המושג "שלטון החוק" שפירושו הלגיטימי היחיד הוא שלטון החוקים שנחקקו ע"י נבחרי העם בבחירות, נהפך ע"י בד"ץ מר"ץ והאידיוטים השימושיים שרוקדים סביב עגל הזהב של בג"ץ כמו דן מרגלית, ל"שלטון השופטים" ואידך זיל גמור. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בני בנקר |
|
|
8 |
|
|
שלטון דמוקרטי הוגדר כשלטון של העם באמצעות העם למען העם. כדי להבטיח זאת הודגרו לדמוקרטיה שלושה עקרונות מהותיים שבלעדיהם אין היא מתקיימת: שלטון העם, הפרדת הרשויות, והאיזונים ובלמים המופעלים על כל רשות, השניים האחרונים נועדו להבטיח שלא תשתלט רשות אחת ובתטל את רצון העם. בנגוד לכך בישראל שופטים שולטים בלי שהם נבחרים. בית המשפט העליון פלש לתחום החקיקה ואף רצה להעניק זכות זו לכל בתי המשפט תחתיו בטעון הצבוע של "שמירה על זכויות". כמו כן פלש לתחום הוראות הבצוע כך הפך עצמו לרשות על שהיא גם השופטת המחוקקת והמבצעת ועיקרון הפרדת הרשויות בוטל. בית המשפט עוד מתחילת דרכו דאג שלא תהיה כל רשות שבסמכותה לרסן ולבלום את כוחו שלו בכך שכבר בהתחלה שופטים בחרו את עצמם וזה אף נעשה בסודיות. נוסף על כך גם הובטח חוסר פיקוח רשות אחרת על בית המשפט באמצעות חוקים שונים שקידם כמו חסינותם המוחלטת של השופטים או איסור בחינה על כל רשות אחרת לדוגמא בחוק מבקר המדינה. יותר מכך נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק הסכים להקמת נציבות תלונות על שופטים רק אם זו תהיה בפיקוח נשיא בית המשפט העליון כשהוא בכיסוי הועדה לבחירת שופטים בוחר את הנציב. כך לא העם שולט אלא השופטים. בכך בית המשפט פגע בכל שלושת העקרונות המהותיים גם יחד.
ביטול כל אחד מעקרונות אלו הינו חמור דיו והורס את הדמוקרטיה. שופטים שנבחרים על ידי נציגי העם אך בידיהם הכוח גם לשפוט וגם לחוקק הינם רודנים לא כל שכן כפי המצב בישראל:
1. שופטים ממנים את עצמם וגם אין כל רשות המגבילה אותם. אם לא די בכך.....
2. ועדת אגרנט בהשפעת הכובש האנלי בשנת 1962 אימצה את הדגם המרכז סמכויות יעוץ ותביעה יחדיו עבור משרת היועץ המשפטי לממשלה. אלו הם שני תפקידים שמתקיים בינהם ניגוד עניינים מהותי. למותר לציין כי באנגליה עצמה אין דגם זה מתקיים. אם לא די בכך.........
3. השופט אגרנט אף החליט להכפיף את תהפקיד לבית המשפט. גם בכך לא די......
4. מאוחר יותר בעקבות פרשת בראון-חברון, הסמכות לבחור את היועץ המשפטי הופקעה מידי הממשלה והועברה לידי ועדת משפטנים הנמנית עם הקליקה המשפטית זו גם הראתה את כוחה.....
5. זו אף לאחרונה לא טרחה להציג כמה מועמדים לבחירת הממשלה אלא כפתה עליה אדם אחד – יהודה וינשטיין והממשלה כלל לא נשאלה אם הוא לטעמה להיות לה איש אמונה. אך גם בכך לא די.....
6. בנוסף בית המשפט קבע שוב ללא כל סמכות שאסור לממשלה להשתמש בשירותי יועץ אחר...
כך הועברו החקיקה והביצוע לגופים שאינם נבחרים אלא ממנים את עצמם אין עליהם אחריות כלשהי. משטר זה איננו דמוקרטי כל עיקר אלא אוטוקרטי משפטני.
הפרדת הרשויות היא לב ליבה של הדמוקרטיה ועל לה לרשות אחת להיות גם מחוקקת וגם שופטת. על פי שרל מוטסקייה "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק" ואלכסנדר המילטון טען: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע". במדינת ישראל בית המשפט העליון מתערב וקובע את החקיקה ואת המדיניות ובכך רומס את הדמוקרטיה מהיסוד. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
9 |
|
|
אהרון ברק היה ראשון היועצים המשפטיים לממשלה שלחם בשחיתות הממשלה וכמעט ולא ביצוגה. הציבור תמך בפעולות גילויי השחיתויות של ממשלת המערך, לכן זכה לתמיכה בקרב הציבור. בזאת קבע רבות את אופן התפקוד לבאים אחריו. כיון שעוד השופט לנדאו קבע שהיועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי – זה העומד בראש התביעה, התביעה אוכפת את תפישת עולמו של היועץ המשפטי שהוא גם תפישת עולמה. התגמול שמקבלים תובעים בכירים על התנהגותם התואמת הינו מינוי לשופט בית המשפט העליון, ותובעים פחות בכירים לבית משפט מחוזי ללא תקופת הכשרה בבית משפט השלום.
במיוחד בימי כהונתו של אהרון ברק, בית המשפט העליון הפך את הפרקליטות מלהיות נציגת המדינה למבקרת שלה. לפי גישה זו, לא תמיד ראויה המדינה ליצוג על פי עמדתה אלא לפי עמדות בית המשפט. בית המשפט העליון פסק ללא כל סמכות שרק לפרקליטות המדינה מותר לייצג את המדינה בערכאות. זה בניגוד גמור לנהוג בדמוקרטיות בהן נבחרי הציבור ככל אדם חופשיים לבחור את באי כוחם. בבריטניה עורכי דין פרטיים מייצגים את המדינה. בישראל לפי פסיקה זו שאינה אלא חקיקה דרך הדלת האחורית, לפי פסיקתו של אהרון ברק מחלקת הבג"צים אינה מיצגת את המדינה לפי עמדתה ותכופות בתעוזתה אף בניגוד לזו, תוך העמדת פנים כוזבת כאילו היא עמדת הממשלה. [גישה זו כמובן זלגה לכל המשפטים, שופטים מפעילים לחץ על באי כוחם של בעלי דין ליצגם כפי שבית המשפט החליט.] כיון שכל אדם יכול להגיש עתירה בכל נושא, הרי שכל אדם יכול להתקיף כך בכל את הממשלה שנבחרה על ידי העם בדרך חוקית.
לבית המשפט רצון מדיני משלו והוא מקדמו בעזרת הפרקליטות. לעיתים מחוץ לכותלי בית המשפט מושג הסכם בינו לרשות לממשלה. מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה נילי ארד קידמה כך את רצונו ומדיניותו של בית המשפט, במקום שמחלקת הבג"צים תיצג את רצון המדינה בפני בית המשפט. כך המדינה הוכרחה לספק שרותים ציבוריים לכפרים בדויים בלתי חוקיים – בית המשפט הרי לקח לעצמו זכות לעבור על כל חוק. ארד קידמה תכנון, תקצוב, תיאום, איחוד, קידום והיא לא חשבה שתפקידה ליצג את המדינה אלא תפקדה כמקדמת את מדיניותו של בית המשפט העליון. נילי ארד כמובן תוגמלה והפכה לשופטת.
אהרון ברק המציא כלים משפטיים מוזרים ומעורפלים אשר בעזרתם הפך בית המשפט לרודן המוחלט של המדינה: 1. השפיטות המוחלטת - שפרושה כל עניין בכל תחום כולל מנהלי, צבאי, מדיני.
2. הפרשנות החלטית - בית המשפט חופשי לפרש מעשית כל חוק כראות עיניו.
3. "סבירות" ו"מידתיות"- אמות מידה בלתי מוגדרות המקנות לבית המשפט לפי שקולו בלבד סמכות פסילת פעולות שלטוניות. מובן שפסילות החלטותיה של ממשלה נבחרת הן בלתי חוקיות בעליל. כך נותנת הרשות השופטת פרשנות והוראות לרשויות האחרות והופכת את עצמה לשלוש הרשויות גם יחד. כך בית המשפט מתערב בכל נושא באמצעות מחלקת הבג"ץ ואוכף את גישתו המנוגדת בתחליט למדיניות הרצויה לאזרחי המדינה. מובן שבית המשפט אינו אוכף כלים משפטיים אלו על עצמו.
שנות גלות ארוכות ועוד קודם לכן חוסר עצמאות וריבונות מאז העת העתיקה הטביעו חותם בעם, בחוסר התיחסות והבנת צורת הממשל. לרוב חברי הכנסת וכן לחברי הממשלה אין ידע בממשל בכלל ובדמוקרטיה בפרט, גם לרוב העם אין. השלטון הלא דמוקרטי של מפ"י/העבודה גם לא אהד התמצאות כזו בקרב האוכלוסיה הכללית. מדינאות הינה מדע ומקצוע אך גם לאוכלוסיה הכללית דרוש ידע בסיסי בממשל בכלל ובמיוחד בדמוקרטיה. בישראל אין חינוך מספיק לזה למרות הנסיון לתקן וללמד אזרחות. אזרחים ובינהם המתימרים להיות מלומדים יות |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
10 |
|
|
ב-17 במרץ 1992 נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו 32 חכ"ים הצביעו בעדו, 21 התנגדו ואחד נמנע. בחוק זה אין שום הגבלה לשנותו או לבטלו ברוב רגיל, גם אין הצדקה לכך שהרי נתקבל על ידי בערך רק רבע מחברי הבית וגם זאת בטעיה תוך הבטחה שהופרה. החוק כמובן גם לא כלל הסמכת בית המשפט העליון לפסול חוקים, שהרי איננו בית משפט לחוקה. בית משפט לחוקה יכול להתמנות רק על בסיס הסכמה רחבה של העם ולא במחטף בלא ידיעתו. לחברי הכנסת הובטח שהחוק לא ישנה את האיזונים בין הרשויות. אהרון ברק החליט אחרת, לשיטתו המדינה עברה מהפכה חוקתית. לאמיתו של דבר היתה זו הפיכה בדרך ערמה בה השלטון הועבר מהממשלה הנבחרת לשופטי בית המשפט העליון הבוחרים את השופטים. מכאן בטלה הדמוקרטיה אהרון ברק וחבר מרעיו אוהבים בכל ענין לחזור על המנטרה "דמוקרטיה" וכמה שהם דואגים ומגינים עליה. כאשר אהרון ברק טוען דבר מה בתוקף, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שההפך הוא הנכון. הוא ושופטי בית המשפט העליון האקטיביסטים אינם מגיני הדמוקרטיה אלא הורסיה. אלו מקימים שלטון על העם שלא באמצעותו או בכל התחשבות ברצונו ולחלוטין לא למענו כי אם נגדו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
יוני בן-מנחם
על-פי מקורות פלשתינים ישראל תחדש בשבוע הבא את אספקת המלט לרצועה שחלקו הגיע לחמאס ושימש לבניית מנהרות ישראל מתקפלת מחשש לעימות צבאי ומבלי שהוקם מנגנון יעיל שימנע הגעת המלט לחמאס
|
|
|
|
|
|
יאשיהו יוסף פינטו
הישועות בחיינו באות לנו מכמה סיבות; ייתכן שעומדות לנו זכויות רבות לעת צרה, ייתכן שבזכות חסד ורחמים, וייתכן שמסיבות אחרות נוספות
|
|
|
|
|
|
מנשה שאול
היומיום בעולם הערבי בזמנו, כתבתי מאמר שבו עמדתי על ההבדלים שבין האדם הערבי והאדם הישראלי הבדלים אלה נעשו ברורים כשאנו הערבים עושים חילופי שבויים וחטופים על בסיס של ישראלי אחד תמורת אלף ערבים
|
|
|
|
|
|
יובל ברנדשטטר
נציגי "האחים המוסלמים" המרגישים בבית (הלבן) של אובמה הם תומכיו הנלהבים של המועמד היהודי לנשיאות ארה"ב
|
|
|
|
|
|
יורי מור
המפגינים נגד ממשלת ישראל והצבא משמשים בובות במשחקו המתוחכם של השמאל
|
|
|