רשתות המזון המוזלות, תופסות היום את עיקר פעילות הרשתות, אך האם הן באמת זולות? ואו כיצד הן עושות זאת?
כמעט כולנו קונים בהן ואו פוקדים אותן לפחות פעם בחודש. אם אתם לקוחות אשר מפצלים קניות ועם טיפה מודעות למחירים, בוודאי אתם שמים לב לעובדה שקיימת חפיפה קטנה במחירי המוצרים ובעיקר של המוצרים הרגישים, בעוד שבשאר המוצרים, קימת שונות רבה.
הרשתות המוזלות דואגות להשאיר בזיכרוננו מספר קטן יחסית של מוצרים, במחירים זולים בכל מחלקה ומחלקה ואילו שאר המוצרים משמשים לכיסוי "ההפסד".
במחלקת הירקות - עגבנייה, מלפפון, כרוב, בצל לבן ולעיתים גם חסה - משמשים סמן ימני, אשר תפקידו לתת לסופר בכלל ולמחלקת הירקות את דימוייה הזול, בעוד שבמקרר המצוננים שם מאוחסנים בעיקר ירקות ירוקים, נבטים למיניהם ומוצרים עם תוקף חיים קצר יחסית, אנו נתקלים במחירים שונים וגבוהים של המוצרים.
במקרר זה ניתן לראות פערים אדירים במחירי הזנגביל/ג'ינג'ר, במחירי התמרים הלחים והדלעת - עד כדי פערים של 100% בין הרשתות וגם באותה רשת פערים אדירים בין צנוניות בתפזורת לצנוניות ארוזות .
במחלקת החלב - מקובל לקחת 2-4 מוצרים ותמחר אותם במחירים זולים, כמו למשל 2 קוטג ב-10 שקלים, או 3 גבינות לבנות 250 גר ב-10 שקלים וסוג אחד של גבינה צהובה - ואילו בשאר המוצרים מתמחרים תימחור גבוה לפעמים אפילו מעל המחירון המומלץ של היצרן.
במחלקת השימורים - מקובל לקחת מוצר מתחום שימורי הירקות המבושלים, כמו חומוס ואו שעועית לבנה אפויה ולהציע אותם במחיר של זוג ב-10 שקלים וגם רסק עגבניות במבצע של 10 יחידות ב-10 שקלים וכך הלאה, לוקחים מספר פריטים מועט מכל מחלקה ומציעים אותם במחיר טוב, דבר אשר מקרין על סה"כ החנות, סה"כ הפריטים המוצעים אינו עולה בדרך כלל על 300 מתוך כ-10,000 מוצרים בחנות, אשר שאר מוצריה בדרך כלל אינו מוצג במחיר המיטבי.
