לפני חודשים אחדים כתבה לי ידידתי נילי דגן, בעלת האתר הספרותי הגדול, המיוחד והנפלא, הצעה לשלב שיר מבין שיריי באנתולוגיה מתוכננת לקראת הפסח, שתכלול שירים ברוח של יציאה לחרות. היא אפילו הצביעה על שיר בו כתבתי על יציאתנו מעירק בהיותי ילד, אותה מכורה רחוקה שעזבנו ללא שוב מתוך ספר שיריי שאותו ייחדתי לכך, "ימים ולילות" - וכיום אכן מצוי בידי ספר עשוי למהדרין: אנתולוגיה של שירי חרות שמתכתבים עם חג הפסח, מופקת לדוגמה וערוכה למופת. לאחר מעשה אין לאלה שהגו אותה וטרחו עליה אלא להיות גאים במעשה שעשו, ולי אין אלא לשמוח ולהיות מסופק על שנטלתי חלק, ולו קטן, בהתהוותה.
"בשירה הישראלית המודרנית אנו מוצאים מאות שירים העוסקים ביציאת מצרים ובנושאים נלווים. ברוב השירים הופכת יציאת מצרים לחוויה אישית-פנימית. סיפור יציאת מצרים משמש ככלי סמנטי וכתשתית טקסטואלית לתיאור הרצון, הניסיונות וההצלחות של הכותבים לצאת ממשברים אישיים אל החרות הפנימית שהם חווים.
"קשיים ומשברים שונים המעיבים על החיים נתפסים כסוג של שעבוד מצרים, הימצאות בתוך מיצר. ההתמודדות עם המשבר וההיחלצות ממנו הן סוג של יציאת מצרים אישית. השירה הישראלית המודרנית מבקשת להתחבר לסיפור המקראי כדי לתת לסיפור האישי הילה מיוחדת. הוד הקדומים והשגב התנכ"י מעלים את המאבק ואת ההתמודדות שעליהם מספרים השירים למקום הרבה יותר עמוק ורב משמעות." (מתוך "מבוא", עמודים 17-12)
לאחר ההקדמה הרחבה והמאלפת של העורך, שציטטתי מספר שורות מתוכה, באים שערי הספר ועושים חלוקה מחוכמת על-פי מהותם של השירים: "ערב פסח", "ליל הסדר", "עבדות", "מכות", "לצאת ממצרים", "לקרוע את הים", "והגדת" ו"אביב וגאולה". אבל לא היה די בכך, ובצד כל שיר מובא מלל שמביא רמז או מבוא לפרשנות ולעתים לפרשנות ממש, ושמראה כיוון לחשיבה רחבה עליו ועל ההדים שיכולים להצטלצל מתוכו - מלאכת מחשבה רבת כישרון ומושקעת היטב שלא ויתרה על שלמותה של האסופה.
יש אפוא באנתולוגיה רשימה מגוונת של יוצרים ששיריהם זכו להיכלל בה: משוררות ומשוררים, צעירים ומבוגרים, ותיקים וחדשים, מוכרים יותר ומוכרים פחות ואולי לא מוכרים כלל, כותבים כמוני, שכתבו על חרותו של אדם וחירותו של עם, ועל אלו חירויות של הגוף ושל הנפש גם.
כי כל אחד וחירותו, כל אחד והעבדות שבחייו. לפי כך כל אחד והחרות שאליה כיוון, כמו שכל קורא יכול להגיע למקרא השירים לפירוש שיצמא לנכון ויאמץ אותו לעצמו. וכמו שרשמתי במקום אחר, כי יכולה זו להיות חרות מכאב או חרות מצער, חרות ממצור או ממצוקה, חרות ממחסור, חרות ממגבלות של גוף, חרות מרחובות אלימים, חרות מגבולות מדממים. חירויות באשר הן, חירויות כאלו ואחרות שמאפשרות חיים שפויים אשר ראוי לנו לחיותם.
אומר כי זוהי אסופה המוגשת מתוך אחריות, בכוונת מכוון, בשליחות ובאהבה. אסופה מוקפדת ורבת טעם שבאה לעורר, להרחיב, להעשיר. זאת לצד ההגדה המסורתית של הפסח וסיפור יציאת מצרים, ככל שהוא עובדה או ככל שמי שרוצה לראות בו משל. אבל, וכמובן, לא אצטט אף לא אחד מבין שבעים השירים המאכלסים את האנתולוגיה, שחג החרות או העבדות במצרים מהדהדים מתוכם. כי אם כן יהיה בזה משום טעם לפגם כלפי כל אותם שישים ותשעת החיבורים האחרים.
עם זאת, מן הדין הוא ומן ההגינות להביא את שמות חברי המערכת, אלה שטרחו על האסופה לצד העורך הראשי ואלה הם: שולי אייזקס, חניתה לרנר, אוסי נויק, אריאלה צים ועדי שרון.
ולאחר הכול, תחזקנה ידי כל אלה שעשו במלאכה.
מרדכי דוד (מודי) כהן, עורך: "הלילה הזה כולו שירה", הוצאת "חבר לעט" 2016, 178 עמודים.