אדוני ראש הממשלה,
אמש, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, נשאת נאום מרשים על איימי הימים האפלים ההם ועל התופעות המבעיתות להן אנו עדים כיום, בעולם בכלל ובאירופה - ערש השואה - בפרט. לא שכחת להתנצל בפני כ-192,000 ניצולי-השואה החיים עדיין ביננו, על שמדינת-ישראל טרם עשתה את המוטל עליה, בכדי להבטיח להם חיים בכבוד באחרית ימיהם.
מדוע להתנצל במקום לעשות? האם ההתנצלות היא התחליף הראוי? האם בשנה הבאה שוב נעמוד ונתנצל בפני שארית הפליטה? המדינה על כל יכולותיה הכלכליות והניהוליות המופלגות, טרם מצאה את "הזמן" ו"עוז הרוח" הדרושים להסדרת החוב המוסרי הנ"ל ולשחרור של מי שסבלו די בחייהם, מנטל האי-וודאות הכלכלית המנָוולת כיום. במה בעצם מדובר?! מדובר בקיום בכבוד לאותם זקנים, מהם ישישים מופלגים, שניצלו, שיקמו עצמם במידה מפליאה וממשיכים לשמש עדות חיה לימי הזוועות ולתרום לקיום הלאומי שלנו.
בהמשך דבריך הבהרת היטב לכל שומעיך אלו התפתחויות בעולם המוסלמי והנוצרי-אירופי, מצביעות על נסיונות שיכחה והשכחה של השואה, על חידוש מסעות רצח האופי של העם היהודי שקדמו לזוועות השואה ועל נסינות שונים ומגוונים להחיות את מפלצת הרצח הנאצית, כשאת מקום יהדות אירופה שסרבה לקרוא את הכתובת על הקיר והושמדה, מחליפה כיום מדינת היהודים - ישראל. דברים כדורבנות, תזכורת בעִתה וקריאה להתעוררות ולהתרחקות משאננות: לקחים חיוניים בעליל. הבטחת לתקן את המעוות בהקשר לאותה שארית-פליטה, למעשה:
שוב הבטחת לתקן, בפעם המי יודע כמה...
וה"
שוב" הזה שבדבריך הוא שהסעיר והכעיס אותי בגלל המעמד ובגלל הדברים האחרים ששמענו באותו מעמד. בדיעבד קל לי להצביע על הסיבה - זו נעוצה במלה "שוב". בתודעתי מצטלצלת מלה זו בשילוב עם הביטוי הרשלני והשגור "
הכל דיבורים". אינני צריך להבהיר לך מה פרוש צמד מילים זה בקונטקסט של יום השואה, או בהתייחס לניצוליה. יש בה כל כך הרבה נימות שליליות, שקשה לזכור את כולן. זו רשלנות וזלזול, חוסר איכפתיות וחוסר רגישות, חוסר אחריות וחוסר יחס, העדר חמלה ושרלטנות פוליטית, ויותר מכל אכזריות אנושית. מלה זו מייצגת דברים שליליים רבים נוספים ולא אפרט את כולם - התמונה ברורה.
לא עוד סחבת
מה שחסר באותו נאום מרשים שלך, הוא
מפגן של מנהיגות-אמת. אני משוכנע שאתה יודע היטב מה מצב הטיפול בניצולים, מהו מצבם הכלכלי, מהי תוחלת חייהם, מה נחוץ בכדי להקל על שנות חייהם האחרונות, ואתה גם יודע היטב כי מדינת ישראל, שהגדילה ב-68 שנותיה את התל"ג פי 100, כפי שציינת, מסוגלת בהנף של אצבע צרדה לפתור את הבעיה; ובכל זאת היא גוררת רגליים ומבזה את עצמה ואת גיבוריה האנונימיים שנה אחר שנה, ואין מי שיעמוד בפרץ.
אם יש דבר מה שמאפיין מנהיג אמיתי, הרי זו העמידה בפרץ. קום והיה מנהיג!
מה שציפיתי לשמוע ממך אמש, ואני מצפה לשמוע היום ומכאן ואילך כמדיניות רשמית של ממשלת ישראל עד לפתרון מלא - ואני משוכנע שרבים מאוד בציבור שותפים לצפיה זו - הוא
"לא עוד", גם בסוגיה זו. לא רק לא עוד שואה, אלא גם לא עוד סחבת, לא עוד ביורוקרטיה, לא עוד תירוצים, לא עוד סיפורי בדים לא עוד "הכל דיבורים"; "די"!
עכשיו, היום, ללא דיחוי. יש לך הזדמנות-פז לתקן את המעוות. ביום ראשון, בהתכנס הממשלה לישיבתה השבועית, דבר ראשון על סדר היום יהיה תיקון המעוות כלפי ניצולי השואה כולם. כאן, עכשיו, ללא תירוצים, ללא הקצבות על תנאי וללא סחבת נוספת - בהחלטת ממשלה עם הגדרת תקצוב ייעודי, עם הגדרת לוח זמנים מחייב עם הטלת האחריות למעקב על הביצוע על מנכ"ל משרד ראש הממשלה - כל מרכיבי היישום הדרושים במקום אחד ותחת אחריות אחת; תפתר הבעיה ונוכל למחות את הבושה מפנינו.
אדוני, ראש הממשלה, דרושים כאן ועכשיו שילוב בין מנהיגות, רגישות, אחריות מוסרית ויכולת ביצוע - שלובים זה בזה. אל תחמיץ הזדמנות לתקן את המעוות ואל תוכיח שהנושא לדידך הוא רק עוד תרגיל ב"הכל דיבורים". פעל ופתור את העניין כולו לאלתר; זה בידך.
