יום פקודה

א. רמסו

בשמונה במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית, ותמה מלחמת העולם השנייה. היום הזה הפך מאז למנוף לתעמולה קומוניסטית, שניסתה מאז יוני 1941 למחוק את העובדה, שהנאציזם פרח ושגשג בסיוע בולשוויקי נמרץ. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפרה גרמניה את תקנות הסכם ורסאי, ופיתחה אמצעי-לחימה אסורים ותורות לחימה בסיוע סובייטי אדיר. המגמה הועצמה עם עליית היטלר לשלטון בברלין, בינואר 1933. הנאצים בברלין והמהפכנים האדומים במוסקבה מצאו דרכים יצירתיות לשיתוף פעולה. בלעדיהן לא היה הוורמאכט הנאצי מוכן למלחמת העולם. מלחמת העולם השנייה פרצה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, שחילק את פולין בין הדיקטטורה הנאצית לבין הדיקטטורה הבולשוויקית. בתווך נרמסה פולין, שזכתה לעצמאות רק כעשרים שנה קודם לכן, והביסה את ברית המועצות בקרבות על עצמאותה. כשהייתי נער, מתוך סגידה לדגל האדום, לא דיברו על ההסכם המביש. הסתירו את החרפה מחד-גיסא, והדגישו את חלקו של העם הרוסי ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" מאידך-גיסא. אכן, עמי ברית המועצות הקריבו מיליונים במלחמה, אך קורבנם היה אפשרי - ומנצח - רק כתוצאה מסיוע אמריקני נדיב במיוחד, שמערכת התעמולה הסוציאליסטית השכיחה בזדונה, וכאילו לא פעלו מאות אלפי גיסות אמריקניים, ששחררו את צפון אפריקה, את איטליה, את מערב אירופה ואת זירת האוקיינוס השקט. לחימת האמריקנים והישגיהם הצבאיים הועמדו בצל הגבורה הסובייטית כביכול. היום אנחנו יודעים, שברית-המועצות רצתה במלחמת העולם השנייה - וכנראה, תקפוה הנאצים, ממש לפני שיצאה למתקפה עליהם. מאז ומתמיד חלמו המרקסיסטים על מהפכה עולמית, שטרם קרתה. לדעתם, מלחמה באירופה יכלה לקדם את המהפכה, ולכן חתרו בכל מקום למוטט את הסטטוס-קוו. החלום הזה טרם נגוז. בסוף המלחמה החליפה מזרח אירופה כיבוש נאצי בכיבוש סובייטי לא פחות אימתני. מסך הברזל נפל על אירופה, והתרומם רק אחרי ארבעים שנה של דיכוי מביש. עד היום, כעשרים שנה אחרי שמסך הברזל התנפץ, עדיין ניכרים במזרח אירופה סימני העריצות האדומה וצלקותיה, והם קשים ונוראיים.

ב. חינוך לאזרחות

על מה שובתת מועצת התלמידים? בראש ובראש על כך, שאינם יכולים לגשת ל"טסטים" - מבחני נהיגה - עקב שביתת בוחני הנהיגה. ושנית, על ביטול הפעילות החוץ-בית-ספרית - כלומר, טיולים וכיו"ב. אכן, גילוי מדהים של חינוך לאזרחות פעילה. רמת הלימודים בתיכונים יורדת בהתמדה, ועוד מעט תרד אל מתחת לקרסול, אך את מועצת התלמידים אינה מעניינת הנחתת הרמה, אלא העובדה, שלא יוכלו לקבל רישיונות נהיגה.

ג. זיהה לכאורה

לפני כעשרים שנה התריע סא"ל י', מג"ד בבית-הספר לקצינים (בה"ד 1), על טיבה הלקוי של הכשרת הקצין בצבאנו. מאז נוכחנו, שצדק עד מאוד, אך סא"ל י' עבר להתעסק, כסגן-רמטכ"ל, עם תופעות, שזיהה לכאורה בחברה הישראלית ולא עם טיוב צבאנו. שום צבא בעולם אינו עוסק כל כך הרבה במדווי חברתו, אלא מנסה לשפר את עצמו, כדי שיהיה מוכן ליום פקודה, ויצדיק את הון העתק, המוצא לקיומו. סוציולוגיה ומדעי החברה אינם התמחות הקצונה. אם נתעלם לרגע מיומרת סגן-הרמטכ"ל להבין מה שלא הצליחו להבין טובי החוקרים בעולם, ברור לי, שפזל לפוליטיקה הישראלית: אלוף גולן סימן את עצמו כראוי בעיני כת מסוימת (עיינו בתגובות הפוליטיות לדבריו) וכמתאים לקראת סבב המינויים הבא.

ד. "אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ"

רבים סבורים, ש"תרבות האלבומים" אחרי מלחמת ששת הימים הרסה כל חלקה טובה, והכשירה את הקרקע לתבוסותינו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. ביום חמישי, יומיים לפני מלחמת יום הכיפורים, השתחץ רא"ל דוד אלעזר, והזהיר, שאגרופו של צה"ל קמוץ, ולאויבים לא כדאי להתגרות בנו. אחרי המלחמה הודח רא"ל אלעזר בידי ועדת אגרנט, ובדין הודח. מכה כה אנושה לא ספגנו מעולם. מאז התרגלנו לשתי תופעות משולבות: שחצנות מילולית בצד ביצועים בינוניים עד רפים של צבאנו. כך, גם בעניין הטרור ובעניין המנהרות - ההצהרות רבות, והמעשים דלים. ואזכיר שוב את האמרה האלמותית של אחאב, מלך ישראל, "אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א', כ', י"א).

ה. שוב כשלו

בחירתו המסתמנת של דונאלד טראמפ למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות העמידה באור מגוחך את התקשורת הישראלית, ששוב כשלה בהערכותיה, בזה לטראמפ והמעיטה בחשיבותו - גם כחיקוי לטיפשות החלקים החביבים עליה בתקשורת האמריקנית. כמו בבחירות האחרונות אצלנו, טעתה התקשורת בגדול, וכמובן לא התנצלה, אלא העמיסה תלי-תלים של פרשנויות ושל דברים בעלמא להצדיק את טעותה. בניגוד למגמת הפרשנים, לדעתי, טראמפ יהיה טוב לישראל - ולא רק מפני שבתו התגיירה, וילדה לו נכדים יהודיים - אלא גם בהשוואה להילרי קלינטון, שאינה אמינה בעיניי בכל עניין אפשרי.