באחד הימים האחרונים התבשרנו ממשרד ראש הממשלה כי צרפו אותנו לנאטו -ארגון הברית הצפון האטלנטית, בה חברות מדינות מערב אירופה, טורכיה ועוד.
המאורע הזה אינו פשוט כלל ועיקר. מעתה אנחנו יכולים להשען על הברית בכל מיני מאבקים, לדוגמה חבר בברית אסור לו לתקוף חבר אחר. אירוע המרמרה לא יכול היה להתקיים אם היינו חברים כבר בנאטו. מובן שיש העברת ידע מהברית ואל הברית, ומתקיימים אימונים משותפים של החברות.
עם זאת, כמו שהברית נותנת לנו מגן ועזרה כך נדרש מאיתנו להגיש עזרה וסיוע לחברות הברית. ניקח לדוגמה מצב בו טורכיה נלחמת מול סוריה או עירק, ונאטו מחליטה לשגר כוחות לסיוע. אנו נדרש לעשות זאת, וחיילים ישראלים יצטרכו להלחם על אדמה זרה.
נשאלת גם השאלה איזה סודות עלינו להתיר במידה ותהיה לנו פניה מהברית, ועד כמה אנחנו צפויים לחלוק עם חברי הברית את סודותינו הכמוסים ביותר. כמו-כן, מה קורה בזמן של התקפה כימית או אטומית, עד כמה החלטת הברית מחייבת אותנו ועד כמה אנחנו עצמאים.
עד היום אמרנו לארה"ב ידידתנו הגדולה כי אנו מבקשים אמצעים וכסף, אך איננו רוצים שחיילים אמריקנים ילחמו בעבורנו, ואילו עכשיו המצב משתנה, הברית יכולה להחליט כי שולחים גייסות ואנחנו בתוכם תחת פיקוד זר להלחם ברחבי הגלובוס.
עד כמה יש השפעה לנאטו על יחסינו עם הפלשתינים ועד כמה הם יכולים להכתיב לנו מהלכים ימים יגידו, אם המהלך היה טוב או שמא מיקח טעות שנשלם על כך ביוקר.