מינויו של
אביגדור ליברמן לשר ביטחון היכה את הציבור (ולא רק מהצד השמאלי של המפה הפוליטית) בתדהמה. אנשים זוכרים במעומעם את החקירות, אך מרוב שהחקירות נתמשכו זמן כה רב, אנשים אינם זוכרים כבר על מה ולמה.
גידי וייץ, בשורה של שאלות לשר המיועד (שעוד לא הוסרו ממנו הניילונים), אביגדור ליברמן, שואל מן המקפצה את כל מה שאנו היינו רוצים לשאול, אבל רק מהבריכה.
די לחכימא ברמיזה: בשאלות 1 עד 9 ששואל וויץ יש את המשהו הפסיבי האגרסיבי שבשאלה רטורית, אשר התשובה כבר מובנת מאליה ביחס אליה: כמו האם הפולניה ששואלת את הילדים אחרי ארוחת השישי, אם הם רוצים שהיא תשטוף את הכלים אבל תחטוף התקף לב תוך כדי (במקום להציע להם לשטוף את הכלים), כך גם וויץ: וויץ אינו אומר ברחל בתך הקטנה כי לאביגדור ליברמן היו חברות קש: אך מנוסח השאלות (כגון - איך מקורבי ליברמן - אשר איישו עמדות מפתח בחברות השונות, הרוויחו כל כך הרבה מלופט גשעפט), אנו מבינים כי וויץ אומר לליברמן - אחי (עם אצבע מתחת לעין) החברות שלך הן קש קש קש (על מ
שקל יוסף מ"היהודים באים" - עולב עולב עולב).
שאלות 10 - 11 העוסקות בקשרים עם הר שלאף, רומזות לשוחד, וגם שאלה מס' 14 ממשיכה בכיוון הזה, כאשר היא רומזת למינוי לא כשר ולא מקצועי (וכשמחברים את שאלה מס' 14 לשאלות על כספים שהוזרמו משלאף, מבינים שהא בהא תלייה, וכי הכספים של שלאף גרמו, ככל הנראה, למינוי הלא תקין).
כולם היו בניו: שאלות 15-21 עוסקות במקורבים שמינה ליברמן לתפקידי מפתח, ואשר התגלו כבנים סוררים ומורים ביותר אשר היו מעורבים בעסקים מפוקפקים או מעלו בתפקידם, אולי כדי לרמוז שהמינויים הלא כשרים והלא מקצועיים מטעם ליברמן, קשורים איכשהו ל"שוחד ביזנס" מן השאלות הקודמות.
שאלות 21-24 רומזות כבר לניסיונות של ליברמן להערים על שלטון החוק. כולנו מכירים את הגבר הרזה עם הזיפים מן התחנה המרכזית ששואל אותנו אם "אחי, יש לך שקל". אז מסתבר שליברמן 'שנורר' שיחות מאנשים אחרים כאילו הוא משנורר סיגריות ("אחי, יש לך שיחה לתת לי?"), ומנוסח שאלות 21-24, עולה כי מטרתו הייתה כי כמה וכמה שיחות לא תופענה בפירוט השיחות שלו, ולא תיפולנה אל מלכודת ההאזנות.
השומר בן דודי אנוכי? שאלה 25 דווקא נוגעת למינויים בקרב בני הדודים. וויץ שואל את ליברמן מדוע התעקש הוא לראות דווקא במוחמד רשיד, "מקורבו של שלאף ומי שהואשם בשוד העם הפלשתיני" כמועמד "אופטימלי" לעמוד בראש הרשות. לעניין זה אין לכותבת שורות אלו אלא להמליץ על ספרו המרתק של
רונן ברגמן, "והרשות נתונה" - כי מסתבר שהישראלים והפלשתינים לא קשורים אחד עם השני אך ורק בקשרי אב קדמון משותף ("אברהם אבינו"), אלא גם בכמה קשרי שחיתות, קומבינות, מינויים ויד רוחצת יד, סביב הכספים אשר זורמים מ-ואל הרשות הפלשתינית, ועוברים בכמה ידיים ישראליות.
"ידו בכל (במיוחד בכל מה שחוקר אותו) ויד כל בו" - שאלות 26 עד 28 הן שאלות רטוריות הרומזות ברחל בתך הקטנה על נסיונו של ליברמן לבחוש בגורמי אכיפת החוק, מקודקוד הפירדמידה, בעודו נחקר למרגלותיה.
שאלה 29 נשמעת כמו בדיחה צינית ומרירה מן העיירה היהודית, על השלייזמל שמנהל את העיירה בשיא השלומיאליות: "האם כבוד שר הביטחון המיועד מוכן לענות לציבור על כל השאלות האלה, רגע לפני שהוא מתיישב על הכורסא בקומה ה 14 בקריה ודורש מאנשי הצבא תחקירי אמת?"
