הטור של
בן כספית ב
מעריב (20.05.16) אינו ברור. עד
הדקה ה-90' של הטור, זה מרגיש, מתנהג, נשמע ונראה כמו ניתוח חד ומדויק של הכשל אשר הוביל לעסק ביש של הליברמן בקומה ה-14 בקריה. המו"מ עם
יצחק הרצוג זגזג,
שלי יחימוביץ' עמדה להטביע ולסכל את המו"מ הזה, החקירות של הרצוג במשטרה לא תרמו הרבה.
זאב אלקין נלחץ, ולהבדיל מן השמאל המפורר והמפוצל בסוגיית הכניסה לממשלה, הימין פעל באופן מתוזמר ומאורגן (בניצוח אלקין), בכדי לקרב את הכלה ליברמן לחופה.
בדיוק מדהים מתאר כספית את מה שחשים רבים בציבור לגבי המהלך של ביבי: "ואז, באישון לילה, באבחה חדה, הוא מתהפך ב-180 מעלות, מדיח את בוגי יעלון ומצרף את
ישראל ביתנו. תכנן דבר, עשה את היפוכו. זוהי זילות השלטון". לשיטת כספית ביבי "חזר לחיקו החמים של הבייס הימני שהוא כל כך אוהב".
אבל אז, בעיצומו של מאמרו הארוך, גם בן כספית באישון אחת הפסקאות האחרונות במאמר שלו, באבחה חדה, מתהפך ב-180 מעלות, ומספר לנו כי: "עד לפני שנה וקצת הוא (ליברמן) היה המבוגר האחראי של המערכת המדינית. האמריקנים כיבדו אותו, האירופים ניהלו איתו דו שיח פורה. הוא פזל למרכז הפוליטי ותכנן לעלות קומה".
לפעמים, כדי להבין מול מי הנך עומד, עליך להקשיב למוצא פיו. ליברמן איים לפוצץ את סכר אסואן ולהרוג את הניה בתוך שבועיים. אבל בן כספית בוחר שלא להאמין. "הוא לא המטורף שהוא שכנע אותנו לאחרונה להאמין שהוא... הוא יגלה בגרות ואחריות".
אם זכרוני אינו מטעה אותי, בימי
הסכם אוסלו, ביקש הציבור הימני מן השמאל להקשיב למה שהפלשתינים אומרים באמת. גם בערבית. גם בנאום יוהנסבורג. גם בשיח הפנימי שלהם. ולא רק באנגלית ולמצלמות אמריקניות. בכדי להבין מי זה ליברמן, צריך להקשיב למה שליברמן אומר, ולהאמין בזה.