סבר פלוצקר מ"ידיעות" פותח את הטור שלו בבקשה לכחלון להציל את הספינה הטובעת על-ידי יציאה מתא רבי-החובלים: לשיטת פלוצקר, בלי כחלון, לא תקום קואלציה; כחלון, כך מזכיר לנו פלוצקר, הבטיח לבוחריו כי הוא ישמור על הקואליציה "ממורכזת ומתונה": זהו העיתוי האופטימלי, עבור סלוצקר, עבור כחלון לפרוע את השטר הזה. עליו לאיים בפרישה מהקואליציה, אם
אביגדור ליברמן בפנים.
<B> תקצרו את התור, והכל יהיה בסדר: בהמשך טורו, עובר פלוצקר למערכת הבריאות. מנתוני ה-
OECD עולה, כי מערכת הבריאות של ישראל, היא אחת מן הטובות במערב: מצד שני, האזרחים חוששים כי ביום פקודה, לא יוכלו להרשות לעצמם טיפול רפואי מורכב או מציל חיים. פלוצקר טוען כי נכון, מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לפני כ 20 שנה, ההטבות שהחוק מעניק לציבור נשחקו, דהו והתפוררו במקצת, אך המצב עדיין טוב. למעשה, טוען פלוצקר, ההמתנה מורטת העצבים לטיפול רפואי, בשל התורים הארוכים, יוצרת את הרושם השגוי הזה בקרב הציבור. אם התורים יקוצרו, שביעות הרצון של הציבור תהלום, מחדש, את טיבה (האמיתי, לפי פלוצקר), של מערכת הבריאות.
<B>העם כבר קיבל צדק חברתי, לפי פלוצקר: "העם דורש צדק חברתי", זעקו ההמונים ברחובות בקיץ המפורסם והחברתי של 2011. מדד ג'יני, אומר פלוצקר, מראה דווקא את ההפך - אי-השוויון הצטמצם ב 11% בעשור האחרון, והנתונים, לשיטת פלוצקר, מראים כי דווקא התערבות ממשלתית - בהטלת מיסים ובמתן סובסידיות וקצבאות - מעמיקה את הפערים ואת העוני. שווה עיון, מחשבה, וריפרש לפרדיגמה.
<B>באו לקלל את מתווה הגז ויצאו נותנים לו את ברכת הדרך: סלוצקר מסביר לנו כי הסעיף הרגולטורי במתווה הגז אינו שונה מכל חוזה עסקי אשר עורכת המדינה עם יזמים כלכליים (כמו לדוגמה במקרה כביש 6): החוזה הוא ארוך-טווח, מטבעו, אלא אם תתחלף ממשלה ותישא בכנפיה רוחות של אג'נדה חברתית-כלכלית חדשה; בעקבות הבג"ץ, טוען סלוצקר, הסעיף הרגולטורי שינה את אדרתו, אך נשאר, בהחלט, אותה הגברת: השינוי הקוסמטי של הסעיף הרגולטורי במתווה הגז, לא שינה אותו מהותית, אך סיפק את חדוות הניצחון למתנגדים למתווה, ואפשר את האור הירוק למתווה הגז, לצאת, סוף כל סוף, לדרך.
