אחת מן הסוגיות שבהן מתחבט המשפט האזרחי הינה השאלה אם סעיף מסוים בחוק, הינו סעיף דיספוזיטיבי או קוגנטי. רוצה לומר, האם הסעיף הקבוע בחוק, האוסר פעולה מסוים ניתן להתנות עליו - בהיותו סעיף דיספוזיטיבי או אולי, לא ניתן להתנות עליו, כלל - בהיותו סעיף קוגנטי.
שאלה זו עולה, במלוא חריפותה, דרך כלל, בכל הקשור לחוקי מגן שקבע המחוקק, באשר לזכויות בסיסיות של עובדים. ניטול לשם דוגמה, חובתו החוקית של מעסיק לספק משקפי מגן לרתך שעיסוקו השוטף מצריך אותו לרתך באמצעות רתכת המפיצה גיצי אש סביבה. פסיקת בית המשפט העליון קובעת, כי במקרה שעובד כזה נפגע, במהלך עבודתו
בגלל שלא חבש משקפי מגן ודבר זה לא נבע מרשלנותו שלו, במישרין או בעקיפין תחול חובת פיצוי מלאה של המעביד (למעט במקרה שיוכח קיומו של אשם תורם של המעביד ביחס לעובדו), כלפי אותו עובד.
גם אם יוכיח המעביד, כי העובד פטר אותו מאחריות, באופן מוחלט, וחתם על מסמך, לפיו אינו רוצה שיסופקו לו משקפי מגן, הרי עדיין חלה על המעביד חובה לספק לעובד משקפי מגן, אם יוכיח המעביד שסיפק משקפי מגן לעובד,
אך העובד סירב לעשות שימוש בהם ונגרם לו נזק, במהלך עבודתו, בשל כך, הרי יפטר המעביד מאחריותו כלפי העובד,
שכן אין הוא יכול ואינו חייב לכפות עליו בכוח חבישת משקפי מגן אלה. גישה זו נובעת מכך, שהסעיף המטיל חובת אספקת משקפי גן, בידי מעביד לעובדו, הינו סעיף קוגנטי וככזה - אין יכול המעביד להתנות עליו "לסכם" עם העובד
ואפילו לא בחוזה מחייב כי הוא ייפטר מחובתו החוקית לספק משקפי מגן לעובדו.
שאלת "הקוגנטיות" של סעיפים מתעוררת, במלוא עוזה, במקרה של מי המפעיל נכס בשכירות, בתוככי מתחם עסקים (קניון וגם/או מרכז מסחרי מקביל) וחוזה השכירות מחייב אותו להשאיר נכס זה פתוח בימי שבת מועדי ישראל -
רוצה לומר, חוזה השכירות מחייב בעל נכס זה, לעבוד - במישרין וגם/או בעקיפין - בימי שבת ומועדי ישראל. עד לאחרונה התייחסו בעלי עסקים, ששכרו נכסים בקניונים או במרכזים מסחריים, כמו-גם בעלי נכסים אלה, אל הסעיפים הנכללים בחוזי השכירות והמחייבים שוכרים אלה, להפעיל נכסיהם בשבתות ובימי מועד, כאל סעיפים קוגנטיים. כך, לא היססו הם לפעול, כדי לכפות על בעלי נכסים אלה, קיום התחייבותם להפעיל עסקיהם המצויים בתוככי אותם נכסים, בשבתות ובמועדי ישראל, אם באמצעות הטלת קנסות ואם בכל דרך אחרת.
נראה הדבר, כי כל עורך-דין וגם/או עורכת-דין שאליהם היו פונים שוכרים אלה לייעוץ משפטי, היו מייעצים לשוכרים "שלא להסתבך", בתביעות משפטיות על בעלי הנכסים, שהיו צפויים לתבוע אותם, בבתי-משפט, כדי לאכוף עליהם קיום חובתם החוזים, להפעיל עסקיהם, בשבתות במועדי ישראל, נוכח היות סעיפים אלה, בגדר של סעיפים קוגנטיים שאינם ניתנים להתניה שהיא
(כפוף לשאלה שאם מדובר בחוזים אחידים, אולי ניתן לתקוף קיומם של סעיפים אלה ולנסות לבטלם בטענה, כי עניין לנו ב"סעיפים מקפחים"). נראה גם, כי בתי-המשפט היו נעתרים לתביעות אכיפה, צפויות אלה, של בעלי הנכסים והיו נותנים להם סעד האכיפה, המבוקש, על-ידם.
לאחרונה, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה, הצעת חוק פרטית של 14 חברי-כנסת לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובעת איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק, ביום המנוחה השבועי. הצעת החוק קובעת, כי ייאסר על אדם (כולל חברה בע"מ, הנכללת בהגדרת "אדם") להתנות קיומו של חוזה, בהפעלת בית-עסק בימי המנוחה השבועית. עוד נקבע, בהצעת חוק זו, כי תניה בחוזה המנוגדת לכך, הינה בטלה. הצעת החוק קובעת עוד, כי צד לחוזה של הפעלת בית-עסק לא יהיה רשאי להודיע לצד השני על ביטול החוזה, או לדרוש פיצויים מוסכמים בשל אי-הפעלת בית העסק ביום המנוחה השבועי. הצעת החוק קובע שהתיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה, יחול
גם על חוזה שנחתם לפני תחילת קבלת התיקון לחוק זה.
בחודש אוגוסט 2015, נקנס בעל חנות "הנריס", רמי בר-לב, במתחם "שרונה", בסכום בגובה של -.3,500, משום שסגר עסקו, בשבתות. בעקבות הטלת הקנס עליו, שקל הוא לסגור עסקו, מכיוון שלא הצליח לעמוד, בגובה הקנס, כמו-גם בתשלום דמי שכירות בנוסף - לבעלי המתחם, בו ממוקם נכסי, חברת "גינדי". בעלי הנכס, חייבו בתי-עסק הפועלים במתחם "שרונה", לעבוד שבעה ימים בשבוע, כאשר סגירת עסקו של רמי בר-לב, בשבתות, היוותה מבחינתם הם - הפרת חוזה עליה שהביאה להטלת קנס עליו, על ידם. בכירים במתחם "שרונה" מסרו, אז, כי:
"המקום פועל שבעה ימים בשבוע והשוכר התחייב לכך ולא קיבל אישור חריג. הוא מפר חוזה".
במצב החוקי הקיים כיום קודם כניסת התיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה, לתוקפו - הרי כי אין להפלות עובד שמסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי, עם זאת, אין החוק מתייחס כיום לעסקים וגם/או לנותני שירות, שאינם מעוניינים לעבוד ביום המנוחה ונאלצים לעשות זאת בשל חוזים, הכופים עליהם לעשות כן. עד לקבלת התיקון לחוק, עדיין רחוקה הדרך, שכן הוא טרם עבר חקיקה טרומית.
נראה, כי אם תוגש כיום תביעה לבתי-הדין הארציים לעבודה לאכוף בעל נכס, המסרב להפעיל עסקו בשבתות, להפעילו בשבתות, יוכלו שופטים ושופטות, לעשות שימוש ב"כוונת המחוקק". כוונה זו, עולה ומשתמעת -
ברורות מהצעת החוק. בתי-הדין, יוכלו להסתייע בה בפסיקותיהם ולקבוע, כי לא ניתן לאכוף הפעלת עסקים בשבתות,
בהיות אכיפה זו נוגדת רצון המחוקק, חרף ההתחייבות החוזית המנוגדת. בהזדמנות זו, רצוי שבשלבי החקירה יורחב איסור כפיית בעלי נכסים בקניונים ומתחמי עסקים לעבוד בשבתות, גם על שאר חגי ומועדי ישראל. הצעת החוק משום מה התעלמה, מאיסור כפיית עבודה שכזו על בעלי נכסים, גם בחגי ומועדי ישראל, לחלוטין.
