"כל עוד הערבים רוצחים זה את זה, כל עוד הם משפילים את הנשים שלהם, וקונים אותן... זה בסדר... שימו יהודי אחד בשרשרת המזון הזו ותראו איזו מהומה מתעוררת", מסכם קלמן ליבסקינד את החלק בטורו שעוסק ב 15 אנשי המג"ב אשר הפליאו מכותיהם במייסם אבו אלקיעאן. לשיטתו, האלימות במגזר הבדואי - איש כלפי רעהו, אך בעיקר כלפי נשים, כולל נשים שנקנות ברשות הפלשתינית כ"נשים שניות" היא רבה לעין ערוך, ולאיש לא אכפת. לא באמת אכפת לנאורים מהפלשתינים: החמלה לפלשתינים, לשיטת ליבסקינד, קופצת כחמור בראש, כשיש יהודי "רע" בסביבה.
אני חייבת להגיד שאני לא מסכימה איתו. אלימות שוטרים מטרידה את אזרחי מדינת ישראל. אבו עלקיעאן הפך לאייטם בשל האלימות הברוטלית של השוטרים. וכאן אין הרבה אפליות. הם עושים את זה גם נגד מפגיני המחאה החברתית, ונגד
מתנחלים, ונגד חרדים. יש משהו בשרירות שבה שוטר מפעיל את האלה, האזיקים, וכוח האגרוף שלו, שגורם לאזרחים מן השורה לחוש מאוימים ומפוחדים מפני המשטרה שאמורה, רחמנא ליצלן, להגן עליהם.
אבל בנקודה אחת ליבסקינד עושה שכל. אז ככה: מסתבר שדינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, היא "הממונה מטעם היועמ"ש לממשלה ליישום הדוח המשרדי למניעת תופעת
הדרת נשים". היא עושה עבודתה בחריצות וביסודיות אל מול המגזר החרדי. היא מתרשלת עד מפשלת עד מסכימה בשתיקה, כשזה מגיע למגזר הבדווי, שם לנשים אסור להגיע להלוויות. בכלל. אבל מה זה, מסביר ליבסקינד, לעומת תופעת קניית נשים שניות במגזר הבדווי. נשים שהן, וילדיהם, הן סוג ב'.
אגב, לסיפור של אלקיעאן יש טוויסט מעניין. בסוף הטור, מספר לנו ליבסקינד, כי ה"סולחות" בין השבטים במגזר הבדווי, שקובעות הפרדה מוחלטת בין השבטים, הפרדה שאם אחד מבני השבטים יפר אותה, ישלחו אותו לעולם שכולו טוב, נעשות בחסות משטרת ישראל. כלומר, אנו נוהגים איפה ואיפה בין אלימות כלפי בדווים שמבוצעת בידי יהודים, לבין אלימות כלפי בדווים שנעשית בינם לבין עצמם. האם זה אומר שאנו רואים בבדווים ילדים קטנים וחסרי אחריות?
