"לא משנה מה הפובליציסטיים מהשמאל והמערב אומרים, משנה מה ליברמן יעשה". זה לא נכתב במילים האלו בטור המעולה של קרולין גליק, אבל זה נאמר במשתמע. הבעיה האמיתית, לשיטת גליק, היא התחמשות החיבאללה:
"בעשור האחרון בכל בית בדרום לבנון יש "חדר טילים" שממנו ישגר חיזבאללה את התחמושת לעבר ישראל ביום פקודה. אם נתקוף את הבניינים הללו, במתקפת מנע, המערב יגנה אותנו. מתוך חשש זה אנחנו לא עושים דבר, וכך מאפשרים לחיזבאללה לפתח ולהגדיל את היכולת שלו נגדנו".
גליק, בטור בנוי לתלפיות, מסבירה כי כל המהומה על ליברמן, היא מהומה על לא דבר, כי לא שם קבור הכלב: סיכונים יש מסביב ובשפע, מדרום (עזה והמנהרות), מצפון (סוריה והחיזבאללה), ומכיוון אירן.
השיח שסבור, בטעות שהכל נסוב סביב ישראל, ומה שישראל תעשה או לא תעשה, ישפיע, כך או אחרת, על גורל המזרח התיכון ("חדש" או "מובער"), הוא שיח של הלקאה עצמית, לשיטת גליק. הפחד מן הביקורת של המערב מונע מאיתנו לנקוט צעדי מנע הכרחיים למען ביטחון גבולותינו.
"תחילתה של כל אסטרטגיה ראויה היא בהכרת המציאות", מסכמת גליק. "כל עוד אנחנו ממשיכים לעסוק בעיקר בעצמנו, לא נוכל ליטול את היוזמה ולבנות מחדש את כוח ההרתעה של ישראל". לשיטתה, הכוח הזה יבנה כשליברמן יחליט להתעסק עם החיזבאללה ועם מה שהוא צובר מתחת לקרקע וליד גבולה הצפוני של ישראל, וכשאנחנו נחדל מלהתעסק עם ליברמן, ובעיקר - בשאלות מעיקות וחופרות על המוסר/אי מוסר של עצמנו. הוא במצב טוב, יחסית, לשאר העולם, בעיקר אם משווים אותו לסטנדרט של המזרח התיכון.
