נקודת הרתיחה של הלחיצות של ביבי (להלן: "ליברמן")

"רק איום והיכולת לממש אותו עובדים על נתניהו", מסביר בדיעבד, בטור מצוין להפליא, רן אדליסט ‏ממעריב: "בזמן האחרון", הוא כותב בטור נפלא, "נראה שהבעיות המנטליות שלו (של ביבי) החריפו. ‏ההופעות שלו מאולצות יותר והוא מדבר כמו הושתל בבטנו פיתום מכני". ‏ ביבי הוא לחיץ, מסביר רן אדליסט. לכן, ההפתעה שנחתה על ראש שמחתנו בשבוע שעבר, בדמות ‏ליברמן - בביטחון, לא הייתה הפתעה, אלא תסריט צפוי מראש: לשיטת אדליסט, יריב לוין וזאב אלקין, ‏שמכירים זה מקרוב את לחיצות הביבי, ניווטו אותו לשם: זה לא שביבי העדיף את הרצוג, פשוט ‏אביגדור ליברמן לחץ יותר חזק. הכל התחיל, לשיטת אדליסט, כשנפתלי בנט הבחין כי ביבי לחיץ ונכנע ‏ללחצים מצד ברק אובמה, גו' ביידן וג'ון קרי, ומסיג את צה"ל מערים בגדה, לבקשתם. ‏ הם החליטו שאם ביבי נלחץ מכיוון ארצות הברית, הוא צריך להילחץ מכיוון אחר, רק יותר חזק, וכך - ‏הימין והמתנחלים לחצו את ביבי (בעל הנטייה להלחצות) לקבל את מי שאדליסט מגדיר כ"סוס ‏הטרויאני" ליברמן. ‏ בעוד שביבי סובל מהפרעת אישיות לחיצה, לשיטת אדליסט, ליברמן סובל מפתיל קצר.זה לא שהוא ‏ירצה להבעיר את המזרח התיכון, טוען אדליסט. זה פשוט עתיד לקרות בשל הפתיל הקצר שלו: ‏ ‏"הבעיה היא שרקטה או שתיים עשויות לגרום לליברמן לבקש לראות את בנק המטרות של צה"ל. וזה ‏כבר כמו להכניס ילד לחנות צעצועים ולומר לו: תבחר".‏