לשיטת
סימה קדמון, הפיצוץ בין נתניהו לליברמן הוא רק עניין של זמן, וכמו אקדח התלוי על הקיר במערכה הראשונה, כך גם הסימנים המקדימים לפיצוץ הזה. הם כאן. כתובים על הקיר. רק צריך לזהות אותם. לשיטתה, זה עניין של זמן עד שהפתיל הקצר של ליברמן, או האיבה הישנה ביניהם, תקלקל את אידיאלית האד הוק שנוצרה בברית האינטרסים המזויפת והעומדת על כרעי תרנגולת הזו.
הם התגברו על המשקעים ביניהם? הצחקתם אותה. זה לא קרה לפני שלושים שנה. עד לפני שבועיים, היא כותבת, "כשידברו אחד על השני, הרעל הרג את הבל הפה שלהם". והיא מוסיפה:
"במסיבת העיתונאים הם התקשו לזייף את שפת הגוף שלהם כשהתייצבו מול המצלמות. הם בקושי הסתכלו אחד לשני בעיניים. אבל מה שלא אמר הגוף, אמר הפה: קצת הומור, התנצלות רפה, והופ, זה מאחוריהם. ככה זה כשיש תכונה משותפת: הציניות. היכולת לרתום את העקרונות לאינטרס האישי".
קדמון מונה את שלל העקרונות שליברמן השליך, כמו נורית מן השיר המפורסם שאכלה את התפוח (הכיסא בממשלה) וזרקה את הפרח (שלל העקרונות) לחצר; כניסתו של ליברמן, פוסקת קדמון, מספקת תעודת הכשר לשלמונים שניתנו לחרדים בשנה האחרונה, ושמה ללעג ולקלס את כל מה שליברמן ולפיד ניסו לעשות בתחום הזה.
הפנסיות ליוצאי ברית המועצות? הצחקתם אותה. דיבורים כמו חול, ולקשישים עדיין אין מה לאכול - מדובר בתשלום שיתפרס על פני 4 שנים, הוא מיועד לכל הקשישים ולא רק ליוצאי ברית המועצות, ומדובר בפועל בכמה עשרות שקלים לקשיש לחודש. באמת שאין מה לאכול.
התחזית של קדמון - ליברמן, כמו בסיפור המיתולוגיה היוונית על אדיפוס שהורג את אביו, ירצה לחסל פוליטית את נתניהו ולרשת את מקומו. אלא שלא כמו אדיפוס, ליברמן לא ירצה לעקור את עיניו-הוא. אנו נשאר עם אותן עיניים כחולות וענקיות שכמו מאיימות לצאת מחוריהן. אם מזלנו יהיה רע מידי, העיניים האלו תבלוטנה ותרצדנה במיוחד בנאום ראש הממשלה בעוד כך וכך שנים.