יגאל סרנה שוחח השבוע עם פרופסור יגיל לוי, מי שהוא מגדיר כ"החוקר האקדמי הכי מעודכן וחד של מערכת הביטחון וצה"ל". בפיו שתי מסקנות:
ראשית, העזיבה הנעלבת של משה יעלון (בוגי) את משרד הביטחון, מבלי לערוך חפיפה מסודרת ל
אביגדור ליברמן, היא רשלנית. אז נכון, זה היה תרגיל מסריח. בוגי הודח כי דיברר את ערכי צה"ל (שכנראה אבד עליהם הכלח עם בוא השנה החמישים לכיבוש). לא הייתה שום הגינות כלפיו. אבל ראבק, תחפוף.
שנית, מסביר לוי, היועץ המשפטי כתב כי לא נשלל החשד כי "ליברמן נקט מסכת מורכבת של תחבולות שלובות זו בזו כדי להסתיר את מעשיו והכל כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים וליהנות מפירותיהם גם במהלך כהונתו הציבורית". אף אדם לא היה מתקבל לתפקיד ביטחוני בינוני או זוטר עם קופת שרצים כזו. פוליטיקאים, למרבה הצער, הם היחידים שיש בכוחם לעקוף את הסינון הביטחוני שחל על כל השאר.
המסקנה מכל אלו, לשיטת סרנה, היא כי משרד הביטחון יהפוך כעת למשרד השישי של
בנימין נתניהו, או כדברי סרנה: "ביבי הוא לא ראש
ממשלה. הוא ממשלה".
סרנה מנחם את עצמו בציניות ומרירות, כיאה לאיש שמאל בתקופת אבל על עוד הקצנה ימינית של ממשלת ישראל, ומסיים את טורו בשורות העצובות-ציניות-מרירות הבאות:
"ליברמן הוא שר הכיבוש נטו. הוא אלימות השטחים. הוא גר שם. סביר להניח שהוא דוגל בשיטה הרוסית, שהייתה נהוגה בהצלחה בריסוק ניסיון העצמאות של צ'צ'ניה. הוא השר שלא יעשה שום עניין מסרט שמתעד מעשה של החייל אלאור אזריה כאילו יש פה איזה חידוש או חריגה".
