"אינתיפאדת הסכינים" שפרצה בחודש אוקטובר 2015 לאחר שיו"ר הרש"פ מחמוד עבאס נתן לה "אור ירוק" בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם, לא הצליחה להחזיר את הבעיה הפלשתינית לסדר היום הבינלאומי בגלל הבעיות האחרות המעסיקות את העולם והמאבק במזה"ת בין השיעה לסונה.
אולם נראה כי היוזמה הצרפתית וההכרזה על היוזמה המצרית הצפויה, בנאומו של הנשיא המצרי א-סיסי, מקדמות שוב את הבעיה הפלשתינית למקום גבוה יותר בסדר היום הבינלאומי.
לכך יש להוסיף את הקמת הממשלה הרחבה החדשה בישראל ואת ההצהרות של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ליברמן בדבר תמיכה בפתרון שתי המדינות, חשיבות נאומו של הנשיא א-סיסי ואלמנטים חיוביים ביוזמת השלום הערבית מ-2002.
בשבוע הבא, ב-3 ביוני, תפתח בפריז הוועידה המכינה של היוזמה הצרפתית בהשתתפות שרי חוץ של כ-30 מדינות במגמה לקבוע את מתווה היוזמה ולוחות הזמנים, ישראל דחתה את היוזמה הזו ונציגיה ונציגי הפלשתינים לא הוזמנו לועידה אך אווירת היוזמות עשויה ליצור מומנטום מדיני במזרח התיכון.
תופעת "האביב הערבי" הסיחה את דעתן של מדינות ערב ומדינות העולם מהבעיה הפלשתינית אולם "הסכם הגרעין" ושאיפות ההתפשטות של אירן במזרח התיכון יצרו מכנה משותף בין מדינות ערב המתונות לבין ישראל להקמת ברית אסטרטגית, מצרים רוצה גם למנוע דריסת רגל של טורקיה ברצועת עזה ולחזור לתפקידה ההיסטורי כמנהיגת העולם הערבי דרך הדלת של פתרון הבעיה הפלשתינית, זהו הרקע ליוזמתו של הנשיא המצרי א-סיסי.
מדינות ערב המתונות ובראשן מצרים וסעודיה יצטרכו ליזום שינויים ביוזמת השלום הערבית שיאפשרו לישראל את ההשתתפות בוועידה אזורית ופתיחת משא-ומתן ישיר עם הפלשתינים.
הבעיות בזירה הפלשתינית
הבעיה העיקרית בזירה הפלשתינית הינה הפיצול בין הגדה לרצועת עזה, המחלוקת המדינית בין הרש"פ לחמאס וחוסר היכולת והרצון של שני הצדדים להגיע לפיוס לאומי.
הנשיא א-סיסי מבין היטב את הבעיה ולכן קבע כי אחד מעמודי התווך של יוזמתו המדינית הוא השגת פיוס לאומי בין הפלשתינים כדי שניתן יהיה להציג עמדה מדינית אחת במשא-ומתן עם ישראל. בעיה נוספת הינה התנגדותו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לשינויים ביוזמת השלום הערבית ובמיוחד בכל הקשור ל "זכות השיבה". עבאס נתן ביטוי להתנגדות הזו בנאום שנשא בפגישת שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר בשבת האחרונה.
אולם, שאלה חשובה לא פחות הינה האם יש בכלל טעם בניהול משא-ומתן עם יו"ר הרש"פ העומד על סף פרישה מהחיים הפוליטיים הפלשתינים, עדיין לא נקבע לו יורש ונשאלת השאלה האם יש להמתין ליו"ר הרש"פ החדש.
על-פי גורמים בכירים בתנועת פתח אין בכוונתו של מחמוד עבאס להיכנס להיסטוריה כמי שוויתר על זכויותיהם של הפלשתינים ולכן צפוי שעמדותיו במשא-ומתן עם ישראל יהיו נוקשות. כזכור מחמוד עבאס נקט קו נוקשה יותר מ
יאסר ערפאת במשא-ומתן עם ישראל בחסות ארה"ב בוועידת קמפ דיויד ביולי 2000.
עמדת תנועת חמאס
תנועת חמאס מתנגדת בתוקף ליוזמה הצרפתית, היא רואה בה ניסיון לעקוף את הזכויות של העם הפלשתיני ובמיוחד את "זכות השיבה".
דובר חמאס, סאמי אבו זוהרי, הצהיר ב-30 במאי כי העובדה שמחמוד עבאס משתף פעולה עם היוזמה הצרפתית מהווה צעד אישי שלו שאיננו מייצג את העם הפלשתיני ושאין עליו הסכמה לאומית.
עדיין לא ידועה עמדת חמאס בנוגע ליוזמה המצרית, מכיוון שהיא עדיין לא פורסמה, אך חמאס מתנגדת גם ליוזמת השלום הערבית מ2002 ובתנועה מכנים אותה בשם "הצהרת בלפור מס' 2".
כאמור מה שדוחף את מדינות ערב המתונות לנסות ולמצוא פתרון מהיר לבעיה הפלשתינית הינו החשש מהתפשטותה של אירן, הן מעוניינות במציאת פתרון או קצה חוט של פתרון כדי שיוכלו להדק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם מדינת ישראל נגד אירן. סביר להניח שאירן תנסה להכשיל את כל היוזמות המדיניות האלה ולהדק את קשריה עם חמאס.
אירן כבר שיפרה את יחסיה באחרונה עם ארגון הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה וחידשה את הסיוע הכספי שלה לארגון והיא מחזרת אחרי תנועת חמאס. לא מן הנמנע שתנועת חמאס תיענה בסופו של דבר לחיזורים האלה ותחדש את שיתוף הפעולה עם אירן, שפסק בעקבות חילוקי דעות ב2011 על מלחמת האזרחים בסוריה, אם תחוש שהיא בסכנה והרש"פ עומדת להגיש לישראל ויתורים בניגוד לדעתה.
הדרך המהירה ביותר לנסות ולהכשיל את המשא-ומתן בין הרש"פ לבין ישראל, שחמאס וה'גיהאד האיסלאמי כבר השתמשו בה בעבר, הינה באמצעות טרור.
לכן יש לקחת בחשבון כי כל יוזמה מדינית לפתרון הבעיה הפלשתינית עלולה להיות מלווה בפעולות טרור גדולות מצד הגורמים הקיצוניים במזרח התיכון, גם הנשיא א-סיסי צריך להיות מודאג כמי שרוצה להוביל את היוזמה המצרית.
בעקבות נאומו האחרון כבר נשמעים כלפיו איומים של "האחים המוסלמים" ודאעש כי גורלו יהיה כמו גורלו של הנשיא אנוואר סאדאת.
