זהבה גלאון וזוארץ אורית, שתיהן יצאו נגד הזכרים, בדרישה להטיל עונשים על מי שמבקר אצל פרוצה או משתמש בשירותיה של נערת ליווי. בכך הן הפכו את היוצרות והחליטו שהגברים בעצמם הם הגורמים לתופעת הזנות ועצם המשיכה המינית הזכרית יש בה אלמנטים פליליים.
אולם הנה ידיעה בעמוד השער של הניו-יורק טיימס מתחילת מאי (המהדורה הדיגיטלית), שאמורה לעניין את זהבה וזוארץ.
בארה"ב קמה תנועת נשים, שגדלה באופן מהיר מאוד, שלוחמת למען החופש לעסוק בזנות. הן טוענות שכמו שרקדניות מוכרות את גופן למען יופי הריקוד, ככה גם אתה לא יכול למנוע מאישה למכור את גופה למטרות מין. לפי דעתן, יש פה פגיעה בחופש העיסוק והתערבות בחופש הפרט.
אצלנו זוארץ אורית, שאימצה את הצעת החוק של זהבה וניסתה להעביר אותו בכנסת, מטעם מפלגת קדימה, מצאה את עצמה מהר מאוד מחוץ לכנסת ואת מפלגתה מרוסקת. ואילו זהבה גלאון, שניסתה לעשות זאת לפני זוארץ, נחלה כישלון חרוץ יחד עם כל מפלגת מרץ וגם מצאה את עצמה באותה קדנציה מחוץ לכנסת...
ראובן ריבלין, שהיה באותה תקופה יושב-ראש הכנסת, עצר את יישום החוק, למרות שהוא עבר בכנסת וקבע שיש להכניס בו מקצה שיפורים גדול. ראובן ריבלין התמנה, מאוחר יותר, לנשיא המדינה.
חסרת פשרות
אז אולי הגיעה הזמן שנבחרי הציבור יבינו ש"עד כאן", עם כל הכבוד לחשיפות של הטרדות מיניות ופרשות מין רבות, לא ייתכן להטיל את האשמה על השתוללות סרסורי מין (הפצת כרטיסי ביקור על שירותי מין בכל פינה) על כלל הגברים. יש צורך לטפל בכל תופעה חמורה כזאת באופן נכון וספציפי ולא לחפש טרמפ על הנושא, כדי לקדם את המלחמה חסרת הפשרות (והאכזרית) שהפמניסטיות הכריזו זה מכבר על כלל הגברים....
העובדה היא שגם נשים, שהן לכל הדעות המין העדין והמוסרי יותר בקרב האדם, יוצאות למאבק שהוא בתחילה צודק, אחר כך הופך למוצלח במיוחד, יכולות להיגרר לקיצוניות הרסנית של פיל בחנות חרסינה...
מה שמפריע לי בהצעת החוק הוא שבמקום לטפל בצדדים השליליים של הזנות והפורנוגרפיה בכלל, באים ונטפלים לאנשים ישרים, כלומר שופכים את התינוק עם המים.
כשבאים להקצות מכוחות המשטרה המצומצמים שיש לנו, כשכבר כיום המשטרה מפגינה אזלת יד בטיפול בסוגי פשע קלאסיים – להקצות מהכוחות הדלים האלו אנשים להילחם באנשים נורמטיביים, לא מזיקים ולא מסוכנים לחברה – זוהי שטות ממדרגה ראשונה!
התרגשות גדולה
הצעת החוק לא מדברת על סרסרות או מלחמה בפשיעה הקשורה בזנות – אלה רק יוגברו אם החוק יתקבל – כי כל הזנות תצטרך לרדת למחתרת. מה שהיה עד לא מזמן מאבק בסרסורים, מאבק בפשע, הופך להיות מאבק באנשים נורמטיביים, אפילו מסכנים, שנזקקים לשירותי מין.
בערוץ הדוקו הוקרן סרט על אישה שנותנת שירותי מין למוגבלים. מדובר במעשה חסד של ממש ואיני יכול לשכוח את האימא שסיפרה בהתרגשות גדולה, על הציפיה שלה ליום המחרת. באותו יום היא סידרה לבנה הנכה קשה, מפגש מיני עם אותה אישה. אכן מגיעה גם למוגבלים לתת פורקן ליצר המיני – שהוא היצר החזק ביותר שקיים – ודיכויו גורם למחלות.
אין ספק שאהבה וזוגיות היא חשובה יותר מאשר מין. בדיוק כמו שאני לא רוצה לערער על זכותן זאת של הנשים, איני רוצה שהן יערערו על זכותם של גברים, שרוצים בכך, לספק מהיצר המיני והנאות המין, בצורה מתונה, שקולה ותוך התחשבות בחברה ובסביבה.
אין לי דבר נגד הטוענים שזנות היא תופעה מגונה שאין להאדיר אותה בחברה, אלא לדחוק אותה לפינה. כמו שאין מקום לכפייה דתית, אין גם מקום לכפות על הציבור להיות חשוף למין מכל סוג שהוא, כולל באינטרנט והפצת כרטיסים עם פרסומת לשירותי מין. התנגדותי לחוק הזנות אין פירושה שיש לתת מקום לזנות להרים ראש. כבר כיום הזנות מגונה בכל פה ובכל שפה ומי שנאלצת לעסוק בזנות חשופה למגוון הצקות. במקום חוק הזנות טוב עשה שופט שלום, שלאחרונה, יצאה להגנת הנשים העוסקות בזנות מפני הצקות והטרדות אלו.
חברי הכנסת שהולכים לתמוך בחוק הזה צריכים להבין שהם נותנים יד לפגיעה באנשים נורמטיביים, הולכים להחליש את המשטרה ולהודות שאין בכוחה של מערכת המשפט בארץ להילחם בפושעים של ממש, אלא רק לנקוט בצעדים גרוטסקיים וגסים לטאטא מתחת לשטיח בעיות אמיתיות.
