חג השבועות הבעל"ט הוא החג היחיד שאינו תלוי בתאריך, הוא חל תמיד ביום החמישים לספירת העומר. הוא גם שונה משאר המועדים שבכולם קובעת התורה את היום כמקרא קודש ולאחר מכן מציינת את הקורבנות המיוחדים לאותו מועד. כך למשל על חג המצות נאמר: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'... ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם" (ויקרא כ"ג, ו'-ז'). כמו-כן לראש השנה (כ"ד-כ"ה), יום הכיפורים (כ"ז) וחג הסוכות (ל"ד-ל"ו), אך לא כן בחג השבועות שעליו נאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת... עד ממחרת השבת תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה... ביכורים לה'..." (ט"ו-כ"א). אין שום זכר למקרא קודש.
יתרה מכך, בניגוד לשאר המועדים חג השבועות חל רק יום אחד ומכונה בשמות רבים כאשר כל שם מבטא פן אחר בתכניו ובמהותו של החג.
להלן חלק משמותיו של החג כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתכנים ובמסורת:
חג השבועות - על-שם שבעת השבועות שסופרים מיום ראשון של חול המועד פסח (ט"ז בניסן) ועד ו' בסיוון שבו חל החג.
חג ביכורים - על-שם עונת הביכורים המתחילה בחג השבועות, עונה שבה כל אחד מעם ישראל מצווה להביא את ביכורי פירותיו לפני ה' בבית המקדש.
חג הקציר - על-שם עונת קציר החיטים המתחילה בתקופה זו.
יום החמישים - על-פי המובא בספר ויקרא: "וספרתם לכם... תספרו חמישים יום"(כ"ג, ט"ו-ט"ז).
חג מתן תורה - על-פי המובא בתפילות החג "יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו", בתורה לא צוין בפירוש כי זהו יום מתן תורה. התורה רצתה להדגיש בפנינו כי אין יום מסוים שבו עם ישראל קבל את התורה, אלא האדם צריך לנהוג בכל יום כאילו קיבל באותו יום את התורה.
יום הקהל - יום מתן תורה הוא יום "הקהל" של העם כפי שנאמר בדברים: "אשר דיבר ה'... ביום הקהל" (פר' י', ד'). מהווה זכר למעמד הר-סיני ומתן תורה שחל על-פי המסורת ביום זה.
עצרת - חג השבועות הוא כעין המשך של חג הפסח, כשם שהיום השמיני לחג הסוכות נקרא שמיני עצרת, כך גם חג השבועות הוא סיומו של חג הפסח. יום שהכול מתכנסים ונעצרים במקום אחד.
לאחר שמנינו שבעה משמות החג מועלית השאלה, מדוע קראו חז"ל את חג השבועות בשם עצרת? הרי שם זה לא נזכר כלל בתורה ביחס לחג השבועות. עצרת מתלווה ליום השמיני שלאחר חג הסוכות - שמיני עצרת. במשנה ובתלמוד מצינו את המילה עצרת, והפליאה נשארת בעינה מדוע חג השבועות לא נזכר כלל בתורה בשם עצרת?
על שאלה זו עונה בעל הכתב והקבלה בפירושו על הפסוק בדברים: "וייתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלוקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל "(פר' ט', י'). וכך מסביר בפירושו על אתר: "בג' מקומות קראה התורה את יום מתן תורה בשם יום הקהל... לפי שבו נקהלה כל עדת ישראל בפעם הראשונה... והנה רבותינו חכמי המשנה והתלמוד שבכל המקומות קראו את השבועות בשם עצרת... שהוא תמוה וביותר שהתורה לא קראה בשם עצרת רק את יום השביעי של פסח ויום השמיני של סוכות, אבל את חג השבועות לא קראה בשום מקום בשם עצרת, והיה נראה לומר שסמכו רז"ל בקריאת שם עצרת על מה שמצאנו בתורה שנקרא יום מתן תורתנו בשלושה מקומות בשם 'יום הקהל', ומזה הרשו להם רז"ל לקרוא את יום זה בשם עצרת: שהוא גם לשון קהילה ואסיפה".
מעין זה עיינתי בספר שפתי חיים על המועדים (הרב חיים פרידלנדר - משגיח בישיבות פוניבז' והנגב), שואל המחבר מדוע מסתיים חג הסוכות בשמיני עצרת? והוא עונה, בהיות והקב"ה אומר לעם ישראל קשה עלי פרידתכם התעכבו עמי עוד יום אחד וזהו יום השמיני עצרת שבא לאחר חג הסוכות. הגם שאנו מתעכבים עם הקב"ה עוד יום אחד שהוא יום טוב ללא מצוות סוכה, ד' מינים, ערבה וניסוך המים, אולם משמעותו של יום זה כיום השתוקקות וגעגועים לה'. על כן מתייחד יום זה כיום התעלות לכלל עם ישראל. מכאן הנך למד שחג השבועות נקרא גם עצרת בהיות וידוע לנו שיום מתן תורה היה בפועל בז' סיוון וחג השבועות בו' בסיוון. דומה הדבר לעצרת שהוא יום התעלות לה', שזה יום שהוסיף משה מדעתו כיום הכנה לקבלת התורה בהשתוקקות מלאה דבר הממלא את חייו של האדם בקדושה וטהרה.
לסיכום: חג השבועות מקשר את עם ישראל לאלוקים - חג מתן תורה, לאדמתו - חג הקציר ולבית המקדש - חג הביכורים ועצרת שהוא יום הקהל.
