זהו, סוף-סוף החיים חזרו להיות מה שהם ואני חזרתי לעבודה כמו שצריך. רק מה, נזכרתי שעוד מעט יהיה החג הזה של האלה שאוהבים לשרוף כל מיני דברים, מה שקוראים ל"ג בעומר. האמת היא כשהייתי ילד, מאוד אהבתי את החג הזה, למרות שתמיד הילדים הלא מחונכים היו הולכים לאתר של הבנייה וגונבים עצים כדי שיהיה להם מה לשרוף, וזה לא באמת משהו חינוכי כמו שאומרים. אבל אז הייתי ילד, ולמרות שהתנגדתי באומץ רב לכל האלה מהמגזרים של הגנבים, כי זה לא יפה לגנוב קרשים מאחמד, השומר מהמגזר של הבני דודים, זה לא באמת עזר לי. כי מושיקו, שהיה הבריון של השכונה שמאוד אהב לדבר עם הידיים (בגלל החינוך שלו) והיה לו אח קטן שהיה קצת מגמגם, כי הוא דיבר איתו פעם אחת יותר מדי עם מכשיר עזר שהיה לו בסביבה (קרש), אז הוא איים עלי שאם לא אשתוק ואביא קרשים, אז הוא בעצמו יהפוך אותי לקרש (שזה אומנם לא ייתכן מבחינה מעשית אבל מאוד מאיים), ואם לא נאה לי, אני יכול להביא קרשים מעצמי, כי אחרת לא אוזמן להגיע למדורה של הילדים מהשכונה, וחוץ מזה, אם לא אביא איתי הרבה תפוחי אדמה ובצלים שאפשר להכניס לתוך האש (ואז הם יוצאים כאלה שחורים, ואחרי שמקלפים אותם הם נורא טעימים עם קצת מלח למרות שהם נורא מלכלכים), הוא ידבר איתי כמו שדיבר עם האח שלו.
אז כמו שאתם בטח מבינים ומצפים ממישהו מהמעמד וההשכלה שלי, באמת לא הסכמתי לגנוב, אבל הבאתי המון המון תפוחי אדמה, כי רציתי נורא להיות עם כולם במדורה, ובכלל לא היה אכפת לי מהאיום שלו, כי אני לא מפחד ממנו. אבל למרות שכשכולם שמחו והדליקו את המדורות, אבא שלי לא הרשה לי להיות קרוב לאש, כי זה נורא מסוכן, וגם לשבת על החול, כי זה נורא מלכלך, וגם לקלף תפוחי אדמה שרופים, כי זה נורא חם ועלולה להיות לי כוויה. אז הסברתי לו שבכל מקרה אני לא אוכל את התפוחי האדמה כי מושיקו לא ייתן לי לטעום מהם, והוא גם לא ירשה לי להדליק את האש, אז נשאר רק לשבת על החול, ואת זה בסוף (אחרי שקצת בכיתי, שזה היה קצת לא נעים אבל משתלם) אבא שלי הרשה לי.
גבול לכל דבר
אז בקיצור, בגלל שהחג התקרב, התחלתי לחשוב על המדורה וניגשתי ליואב לשאול אותו אם מישהו עושה מדורה או אם אפשר לארגן מדורה לכולם. טוב, אז יואב, בגלל שהוא מהמגזר האינטליגנטי מאוד, הוא בדרך כלל לא אוהב את כל החגים הפרימיטיביים האלה של הדתיים הפשיסטיים. נכון שהוא מאמין בחופש דת לכולם, אבל יש גבול לכל דבר, ולכן הוא נתן לי נאום ארוך למה אסור להיכנע להם. הוא אפילו סיפר לי על כל אלה שפעם בשנה נוסעים לפסטיבל פרימיטיבי ומפגר בהר מירון עם הבגדים השחורים המגעילים שלהם, ואז הם קופצים מול המדורות כאילו הם באו עוד מימי האדם הקדמון, בגלל מישהו שהיה פעם וקראו לו בר-כוכבא שהיום כולם יודעים שזה משהו מאוד טיפשי, ורק נותן סיבה לכל הדתיים הפשיסטיים שחיים על חשבון המשכורת שלי ושלו ועושים המון ילדים שיגדלו להיות בורים לחלוטין ולא יהיה להם בכלל סיכוי להתקדם בחיים, ואפילו מביאים לשם את הילדים הקטנים שלהם כדי לעשות להם קרחת, שזה ממש התעללות בילדים קטנים ומסכנים. אבל אסור לנו להתפלא שהם כאלה, כי אין להם החינוך האיכותי שאנחנו קיבלנו, והממשלה כמובן תומכת בהם ומעודדת אותם להישאר בחושך לתמיד, כי זה רק משרת אותה במשטר הדיקטטורי שלה ושל המלך ביבי הראשון, שעכשיו בונה בית מפואר לילדים שלו וגם דואג שנקנה לו מטוס פרטי כזה כמו של מיליונרים.
טוב, אז הבנתי שיואב לא מתכוון לעשות מדורה, אז עזבתי אותו ודיברתי במקום זה עם החברה שלי על העניין, והיא דווקא התלהבה מהרעיון, כי מהמקום שממנו הגיעו ההורים שלה, להדליק מדורה לא היה קשור בל"ג בעומר, אלא רק תירוץ טוב להתחמם בחורף ולשתות הרבה משקאות חריפים. אז היא הציעה שאתקשר ליואב ואגיד לו שגם היא תבוא וגם שנזמין את תמי המכוערת מהקבלה שבכל פעם שיואב מנסה להיות איתה, היא בסוף זורקת אותו, והוא צריך להתחנן אליה שוב, כי משום-מה הוא כנראה מאוהב בה. אז החברה שלי התקשרה לתמי המכוערת, וכמובן שתמי מאוד שמחה להגיע וגם הבטיחה להביא כמה חברות שלה. אז התקשרתי ליואב, ובדיוק כמו שהחברה שלי אמרה, הוא ממש רצה להגיע, ואפילו התנדב להביא נקניקיות וכל מיני חומוס וסלטים.
טוב, אז חשבנו איזה ערב יתאים כדי שנוכל לצאת מחוץ לעיר ולעשות מדורה שמחה עם אוכל ושתייה במקום שבו לא כל עם ישראל ההמוני והמעצבן יהיה כדי להפריע לנו. בקיצור, החלטנו לנסוע לאיזה יער מחוץ לעיר, והחברה שלי אפילו אמרה שאולי כדאי שנעשה את זה ביום חמישי בערב, כדי שנוכל לישון שם עם אוהלים וכל מיני כאלה, וכבר נעשה שישי-שבת של בילוי. אז התקשרתי ליואב לעדכן אותו, והוא מאוד התלהב לבלות את כל השישי-שבת עם תמי המכוערת ואולי גם עם החברות שלה. טוב, אז לא הייתה לנו ברירה, וקבענו במקום היחיד שזה הגיוני שזה בכינרת.
נכון שבינתיים התאריך של החג עבר. אבל במחשבה אינטליגנטית ורציונלית, הבנתי שכבר לא אכפת לי, כי לי לא משנה התאריכים של הדתיים, כי אנחנו בעולם המודרני ואיש לא יגיד לי מתי אני רוצה לחגוג את ל"ג בעומר, ואני עומד על זכותי לאכול תפוחי אדמה ובצלים שבאו ישר מתוך המדורה.
