לכאורה היה זה עוד מקרה בו אישה מעלה טענה לפיה בעלה בוגד בה, והבעל מכחיש את קיומו של רומן כלשהו. אלא שראיה מפתיעה נשלפה: האישה חדרה למחשב ולסמארטפון של בעלה וחיטטה בהודעות ובמיילים, ומצאה בהם הוכחות לטענותיה. האם יכולה האישה להיבנות מראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות?
בית הדין הרבני האיזורי בנתניה השיב בימים אלה על שאלה זו בחיוב. בית הדין קבע, שהצורך לגלות את האמת, עולה על זכותו של הבעל לפרטיות המסרונים והמיילים השייכים לו.
החלטת בית הדין מעוררת שאלות קשות. מחד-גיסא, קיימים חוק מפורש - חוק הגנת הפרטיות - והלכה פסוקה נרחבת, לפיהם חיטוט במיילים או בסמארטפון של אחר מהווה פגיעה בפרטיות. נזכיר, כי פגיעה בפרטיות אינה רק עוולה אזרחית, אלא גם עבירה פלילית. מאידך-גיסא, יש מקרים בהם ניתן יהיה להכשיר ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות.
סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה". השיקולים להכשרת ראיה "נגועה" הם בין היתר: מה מידת החשיבות והחיוניות של המידע? האם הונחה תשתית עובדתית המצדיקה את גילויו? האם יש ראיות אחרות שלא כרוכות בפגיעה בפרטיות? מה היקף הגילוי הנדרש לצורך עשיית צדק?
בית הדין הרבני בנתניה אינו הראשון שדן בשאלה האם יש לקבל ראיה למרות שהושגה תוך פגיעה בפרטיות. להחלטה זו קדמו שלל פסקי דין והחלטות, לרבות של בג"ץ. באחד המקרים הציג הבעל תמונות, בהן מתועדת האישה מקיימת יחסי מין עם אחר. התמונות צולמו כאשר הבעל נכנס, עם אחרים, לדירה בה התגוררה האישה לבדה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. האישה טענה, שעל-פי חוק הגנת הפרטיות התמונות לא קבילות.
בית הדין הרבני האיזורי קבע, כי התמונות קבילות. בג"ץ קיבל את עתירת האישה וקבע שהתמונות אינן קבילות, שכן העובדה שמדובר בבני זוג נשואים - אינה מפקיעה מכל אחד מבני הזוג את זכותו לפרטיות. באותו מקרה, הוסיפו השופטים, לא התקיימו השיקולים להתיר את הראיה. כמו-כן, לא עומדת לבעל הגנה על-פי חוק הגנת הפרטיות, מאחר שלא ביצע את הפגיעה
בתום לב, ומדובר בפגיעה חריפה וקיצונית בפרטיות האישה.
נקבע, שככל שחומרת הפגיעה בפרטיות גדולה יותר - כך מתבקש להגן על הזכות לפרטיות. בנוסף, נשקל הערך הראייתי של החומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות. ככל שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת - כך יגבר משקלה לעומת משקל הפגיעה בפרטיות. בפני בית הדין היו ראיות אחרות, שיש בהן כדי לאפשר את מיצוי הליך הגירושין מבלי להיזקק לראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות.
הדרך לתקיפת החלטתו הנוכחית של בית הדין הרבני בנתניה נעוצה באיזון בין השיקולים. אם יוכיח הבעל שהפגיעה בפרטיותו לא הייתה מידתית, ושנגרמה לו פגיעה ממשית, ושבמקביל היו לאישה דרכים חלופיות להוכיח את טענותיה - יש להניח שההחלטה תבוטל.
לדעתנו, צריך לצמצם מאוד את קשת המקרים המיוחדים בהם תתאפשר פגיעה בפרטיות. אחרת, ניתן בשם הרצון להגיע ל"חקר האמת" לרוקן מתוכן את הזכות לפרטיות, ולהביא למצב בו לא יהיה לה שום ערך מעשי. אין דומה מקרה בו פריצה למייל השיגה הוכחה מוחצת לתכנון מוקדם לרצח, למקרה גירושין רגיל. במקרה הראשון - ניתן להצדיק את הפגיעה בפרטיות. במקרה השני - לדעתנו, לא. יש לשמר את הזכות לפרטיות גם אם מדובר בבני זוג.
