"אם נותנים לך, קח" - היא עצה נפוצה הרווחת אצלנו. במדינה, בה הרמייה רק עולה וגואה - זו מן הסתם גם עצה מתוחכמת. מה כבר ניתן להפסיד בעטייה?
עם זאת ראוי להודות שנדיבות שכזו הינה די נדירה - במיוחד כאשר הדברים אמורים במידת רוחב-ליבו של השלטון כלפי אזרחיו, הנמדדת, פחות או יותר, סביב האפס.
בשווייץ, לעומת זאת, המצב הוא הפוך. אזרחיה, שהם זהירים מטבעם, לא יקפצו על עצה שכזו. השבוע הוכח, קובל עם ועדה, שהם בוחלים במתנת-מדינה.
ושלא יהיה אף לרגע ספק. אזרחיה של שווייץ דחו השבוע ברוב מוחץ את היוזמה למענק חודשי אחיד לכולם על חשבון ממשלתם, בין אם עובדים הם או מובטלים. במשאל-עם שנערך ביניהם, הם קבעו, במפורש, שגם אם המדינה מוכנה לתת להם כסף חינם - אין להם, לדידם, כל עניין בו.
עצת אחיתופל
למען הגילוי הנאות, מן הדין להודות שהצעת המדינה הייתה, מן הסתם, מפתה: אחרי ככלות הכל, 2500 דולר, טבין ותקילין מדי חודש, לכל אזרח באשר הוא, אינם מוצעים בעולם הרחב, חוץ משווייץ. מצדדי היוזמה המעטים סברו לתומם שיש בה כדי להבטיח קיום הוגן לכל האזרחים, להסיר מהם דאגות מיותרות, ולעודד עם זאת יציאה לעבודה.
המתנגדים, לעומת זאת, והם כמובן הרוב המכריע, שוכנעו שהחוק המוצע דווקא יעודד אנשים שלא לצאת לעבודה, כשהוא סומך על הבטחת ההכנסה. בקיצור: הם ראו ביוזמה עצת-אחיתופל.
לא קשה לנחש מה היו תוצאותיו של משאל שכזה, אילו נערך אצלנו בארץ. סביר להניח שהרוב המוחץ היה עושה בדיוק את ההפך ממה שעשו אזרחיה של שווייץ, והיה מאמץ אל ליבו, בלי היסוס, את העצה של "אם נותנים לך - קח!".
השווייצרים, בניגוד לישראלים, הוכיחו השבוע, פעם נוספת, שהם לא רק זהירים וחשדנים מטבעם, אלא גם חדורי-אחריות. אחרי ככלות הכל, לא נעלם מהם שקבלת האתנן המפתה מממשלתם, הייתה מביאה, בסופו של דבר, להעלאתם של מיסים ולהנאת אנשים מחיפוש-עבודה, כאשר השווייצרים מתים לעבוד. וזה בדיוק ההבדל שבין שווייץ לארצנו.
