נדמה שאפילו המדפים נבוכים מהתעלול הזה. המדפים שכבר ראו הרבה בחייהם, נאלמו לרגע דום, חלקם פשוט מסתובב, סוגר את הפה ומתעקם קלות וחלקם מנסה לרמוז לאחרים שמשהו לא תקין קורה כאן.
המדפים הצעירים לא מבינים איך הם וחבריהם שלוקחים משכנתה לקניית דירה קטנה ופשוטה בבית משותף ללא מעלית, חייבים להחזיר את ההלוואה שלקחו עד השקל האחרון צמוד וריבית ואילו למדפים אחרים ומכובדים, כאלה שנמצאים בכניסה לחנות, לא כול כך מקפידים על ההחזר של המשכנתה שלקחו לווילה הגדולה עם הבריכה ?! מה לא כל המדפים שווים? הם שאלו!
אבל סיפורנו אינו עוסק הפעם בהם אלא בנוחי דנקנר ובמערכת הסובבת והתומכת בו לכאורה ואשר ממשיכה להיזהר לכאורה ולא לגעת ביקרם, אשר לקח הלוואות בגובה של כ-480 מיליון שקל ומשום מה נידרש להחזיר אותם לשיעורין במין תרגיל מחיקה המתוח ואו מרוח על שנים רבות והסיכוי שהוא ימומש קלוש למדי.
מדוע מיהרו הבנקים לסגור הסדר זה דווקא כעת, רגע לפני הדיון במשפטו הפלילי של דנקנר נוחי על הרצת מניות?
מדוע הבנקים לא התעקשו לגבות גם מחצית מערך הווילה "הרשום על שם האישה של" ??!!
מדוע הבנקים ועורכי הדין נזהרו כמו מאש מהמילה מחיקה? ומדוע לא השתמשו פשוט במילה מריחה??!!
