הפיגוע אתמול (יום ד', 8.6.16) במתחם שרונה בתל אביב, הוא עליית מדרגה במה שמכונה "אינתיפאדת היחידים" שהחלה באוקטובר 2015, לאחר שהחמאס הודיע שהמחבלים היו מפעיליו. במהלך החודשים האחרונים, נחשפו מספר חוליות של הארגון שתכננו לבצע פיגועים בישראל. עד לפיגוע אתמול, הפיגוע המשמעותי ביותר שיוחס לחמאס היה הפיצוץ בקו 12 של אגד בירושלים לפני כחודש וחצי.
נראה כי חל שינוי בכף המאזניים, כאשר הכף מתחילה לנטות יותר לפיגועים מבית היוצר של החמאס מאשר פיגועי יחידים. במידה שיהיו פיגועים נוספים, דבר זה מחייב שהפיגועים יהיו יותר מאורגנים וקטלניים.
דבר שני, יש הטוענים שהפיגוע אתמול, קשור לחודש הרמדאן שהחל לפני מספר ימים. הטענה היא שהפיגוע בוצע בהשראת התלהטות היצרים הדתית שנמצאת כעת בעולם המוסלמי, בעיקר בקרב זרמים רדיקליים. ההוכחה לכך היא בפיגועים שבוצעו בימים האחרונים במדינות האזור, כאשר ברור שבוצעו בהשראת הרמדאן.
הקונפליקטים האזוריים מעלים סימן שאלה להשערה זו. האם צריך חודש מיוחד כדי לבצע פיגוע בעירק, בסוריה, בטורקיה ובישראל? מובן שלא. בכל אחת מהמדינות האלו ישנו קונפליקט או שהיא מושפעת מקונפליקט שנמצא בגבולותיה. בשל הקונפליקטים, פיגוע במדינות אלו יכול להתבצע בכל יום, ואינו חייב להיות מושפע מחודש מסוים. כמו-כן, במידה שהדבר היה נכון, הרי שבכל שנה במהלך חודש הרמדאן היינו נתקלים בגל פיגועים.
דבר שלישי, במתחם שרונה הכניסה והיציאה חופשיות. כעת כנראה יעלו אמירה זו לגנאי, וידרשו שיהיו מאבטחים בכניסה למתחם. דבר זה יכול לעזור, אבל עד גבול מסוים. מאבטח בכניסה לקניון או למתחם כלשהו, הוא קו ההגנה האחרון מפני מחבל שבא לבצע את פיגועו. עצירת המחבל נדרשת עוד בזמן שהוא יוצא מביתו, ואם אפשר אז אפילו קודם. כמו-כן, מחבל שיראה מאבטח במקום מסוים, פשוט ילך למקום אחר לבצע את הפיגוע. אי-אפשר למנוע זאת באמצעות הצבת מאבטח בכל פינה. הפתרון היחיד הוא הגברת המאמץ המודיעיני לסיכול, ולאור לקיחת האחריות של החמאס על הפיגוע, נראה כי הדבר יהיה כעת קל יותר.
החמאס טעה כאשר לקח אחריות על הפיגוע במתחם שרונה, מאחר שכעת הוא עשה לישראל חיים קלים הרבה יותר. קשה למצוא מודיעין על מחבל בודד, מאחר שהוא יכול להיות כל אדם שפשוט קם בבוקר, לקח סכין והחליט שהוא יוצא לדקור יהודים. כעת, משהחמאס נטל אחריות, יהיה קל יותר לבצע הגנה אקטיבית דרך ביצוע מעקב מודיעיני לשם סיכול פיגועים.
השאלה היא מה ישראל יכולה לעשות מבחינה התקפית. דבר ראשון זה מעצרים. רבים מראשי החמאס ביהודה ושומרון כבר נעצרו פעמים רבות. מעצר הבכירים נועד לא רק כדי להרחיק אותם מהשטח, אלא גם להוכיח להם שישראל תמיד יכולה להגיע אליהם. דבר שני, פשיטות. ללכת ולאסוף כמה שיותר מהנשק הלא חוקי שנמצא שם. אולי הדבר לא בהכרח יצמצם את הפיגועים, אבל יוריד את הקטלניות שלהם. דבר שלישי, הפעלת לחץ על הרשות הפלשתינית. הרשות היא בעלת הבית השנייה בשטח, ופגיעה בה תתרום להבנה שזהו אינטרס שלה למנוע פיגועים של החמאס.
הדבר היחיד שישראל לא יכולה לעשות זה להבליג. במידה שלא תהיה שום תגובה מצד ישראל, זה ייראה כמתן פרס ואישור לטרור. זהו המבחן הראשון של שר הביטחון ליברמן, שצריך למצוא את שביל הזהב שיביא לתגובה הישראלית הנכונה, בלי לדרדר את המצב.
