אם אנחנו בוחנים את הלך הרוח של העיתונות בשבועות האחרונים, אנו מגלים מגמה שניתן לכנות אותה: עקוב בדאגה ובדפיקות לב אחר ליברמן: כזכור, הרי, לפני שלושה שבועות, העיתונות, רובה מן השמאל, אך גם זאת מן הימין, נכנסה לפאניקה בעקבות כניסת
אביגדור ליברמן לממשלת
בנימין נתניהו: לפני שבועיים ולפני שבוע כולם כמעט פלטו אנחת רווחה: הנה, ליברמן מתמתן, הוא מתנהג כמו בוזי' (
יצחק הרצוג) עם עיניים יוקדות כחולות: הוא רוצה שתי מדינות לשני עמים: והשבוע, כל העיתונות בסימן: "ליברמן, הניתוח הצליח?"
כזכור, לאחר שיריב אלקין שידך בין הזוג ביבי-ליברמן, תוך שבוז'י מושלך החוצה בזפת ובנוצות, לצהלות ה"אמרנו לך" ב"מחנה הציוני", הוא סיפר לנו על ניתוח שעבר לאחרונה: ניתוח להארכת הפתיל הקצר שהיה לו עד לפני שבועיים (כמה מדהים, במדינה שבה התור לניתוח מתארך לפעמים לכדי חודשים רבים);
אז כעת העיתונות (בעיקר זו מן השמאל), שמחה לאיד כשהיא רואה את הניתוח אשר כביכול עבר ליברמן, עומד למבחן: למעשה, כל החלק הראשון בטורו של אלכס פישמן ב
ידיעות אחרונות לא נועד אלא כדי לבחון את אורך הפתיל הזה.
בינתיים, מציין אלכס פישמן, התוצאות משביעות רצון, אך זה בעיקר משום שעל התגובה הביטחונית לאחר פיגוע מופקד בעיקר המטכ"ל, בו יש שפע של מבוגרים אחראיים אשר הפתיל שלהם היה ארוך מלכתחילה, כגון גדי איזנקוט,
הרצי הלוי, יואב (פולי) מרדכי, ועוד.
"פרגמטיות היא שם המשחק, וטוב שכך", מסכם פישמן, שמסביר שחרף רצונו של ליברמן להעניש קולקטיבית את האוכלוסייה האזרחית, הפרגמטיות אומרת שלא יעשה כן, למעט קלקול, בקטנה, של שמחת הרמדאן. חמאס, מציין פישמן באכזבה, שרואה את התגובה המתונה, רומז לפיגועי המשך, שרונה היה רק הפרומו, מבחינת החמאס, הוא מסביר. אבל הוא מסייג: לפי מקורות ביטחוניים, הצעירים שביצעו את הפיגוע הם התארגנות עצמית, אד-הוק, וזה מה שבאמת מפחיד. שהם לא שייכים לאף ארגון שניתן לנקום בו, בנוסח ליברמני מובהק.
"זה מבחן עליון לראש הממשלה, ובעיקר לשר הביטחון החדש", מסכם פישמן: "הרי כל מה שהם מבקשים שם זה שהגדה תבער, ושישראל תסחף לתוך התבערה הזו". ואנו נמתין לעיתונות של השבוע הבא, אשר תמתין, בתורה, למעשי הפתיל הארוך/קצר של ליברמן.
