חמי שלו, פרשן
הארץ לענייני הבחירות בארצות הברית, פותח את טורו האחרון בהארץ בהערכת מצב של הפריימריז האמריקנים, אשר נסתיימו בשבוע הזה. בעוד שבשבועות הראשונים, מועמדי המפלגה הרפובליקאית נראו כמו משפחה מרובת ילדים, ו
ברני סנדרס נשף חזק ל
הילרי קלינטון בעורף, לקראת הסוף הכל היה ברור: קלינטון החלה לעקוף את סנדרס במאות צירים, והמועמדים במפלגה הרפובליקנית נפלו שדודים אט אט בצידי הדרך, עד שטראמפ נשאר לו בדד במרוץ, וניצח.
אך לא הכל דבש, לפי חמי שלו. למעלה מ 60 אחוז מן הרפובליקאים והדמוקרטים אינם סובלים את המועמדים שלהם, ומה שמאחד את הדמוקרטים סביב להילרי קלינטון, הוא שנאת טראמפ, ולהפך. לשיטת חמי שלו, בשני הצדדים לא מעכלים את רוע הגזירה. בני, בבחינת הסייס שסוגר את דלתות האורווה לאחר שהסוסים ברחו, עדיין רוצה להתמודד בעוד פריימריז אחרונים, כמו אדם שכרתו את ידו אך עדיין חש אותה פועלת; הוועידה הרפובליקנית מפשפשת בקדחתנות בחוקת המפלגה, בכדי למצוא סעיף שיאסור את הכתרתו הסופית של טרמפ (קצת דומה לנסיונות של השמאל לסלק את ביבי דרך הפרשיות- ע.ב.).
אבל בסופו של יום, גורס שלו, כולם ישלימו עם המציאות. לפיכך, שלו מעדכן אותנו בגישה של המועמדים לישראל: מסתבר, לפי שלו, שקלינטון הכי טובה לישראל: היא ימינה מאובמה. טראמפ, אומנם נאם נאום פרו ישראלי בוועידת איפאק, (משום שדחפו לו נייר כתוב ליד - ע.ב.), אבל בפועל, הוא בעד בדלנות. כמו שהיה בשנות השלושים, כשארצות הברית עמדה מנגד ושתקה.
שלו מסכם: "הבעיה היא, כמובן, שטראמפ ״נשיאותי״ הוא כמו גורילה חנוט בחליפה: הוא ייראה לא טבעי וגם יאבד את סוד הקסם שאיפשר לו לכבוש את הרפובליקאים בסערה מלכתחילה. טראמפ אולי יעשה קצת פוציניו מוציניו למיעוטים, אך דרכו לבית הלבן עוברת דרך טיפוח תחושת הקיפוח של גברים לבנים שחשים שהעולם בז להם, שהגלובליזציה גנבה להם את הפרנסה ושאישה איננה יכולה לנהל את ארצם".
