שוב חזרו הקריאות הבכייניות על כך שהמחבלים הצליחו לבצע את זממם מאחר שניצלו פרצות בגדר ההפרדה וחדרו בעדה, והאשמות הרגילות שאבוי לא הקפנו את עצמנו במספיק גדרות. והראייה ב-יטא בהר חברון אין גדר והרוצחים הגיעו משם.
הגדר היא עגל הזהב, היא מכשפת, היא בעלת כוחות סמויים וגלויים, בעלת כוחות מאגיים, היא תעצור פיגועים, היא תחסום מתגנבים, היא תגן מפני רוצחים. זו ההחלטה החדשה - ישנה, לאחר כל טבח. ומה יעשו תושבי רמת-גן שאין בה גדר, ופתח תקוה, וגבעתיים? ועוד ערים ועיירות ומתקנים בישראל? שלא הקיפו אותם בגדר? הרי ברבים מהפיגועים שבוצעו במהלך השנים, עלה בידם של המרצחים להסתנן דווקא במקום שיש גדר. הגדרות הם מכשול אשלייתי של ביטחון מזויף ואין גדר היכולה לעמוד בפני מי שרוצה לפגוע.
ואיך יכולה גדר להגן ולשמור כאשר לאויב יש עיניים וידיים בתוכנו? על איזו
גדר הפרדה בדיוק מדברים, כאשר מבקשי נפשנו נמצאים כאן בכל מקום, בכל פינה. בבתי מלון, במסעדות, בשווקים, בבתי חולים, באתרי בנייה הנבנים בכל מקום בארץ, במוסכים, במרכולים, בקניונים, והם יושבים בכנסת שלנו ומצביעים על גורלנו, ואין ממשלה שתעלה על הדעת להעבירם אל מעבר לגדר. הגדר עולה סכומים אדירים, אך כל ההוצאות הן כאין וכאפס מול הדם הרב העתיד להישפך כתוצאה מהקמתה. הגדר מונעת נוכחות חיונית בחבלים חשובים בלב ארץ ישראל, ולעולם לא תעצור מחבל המבקש לבצע את זממו.
ירי מסיבי
כל המתבונן בהיסטוריה של גדרות הגנה והתבצרויות יכול להבחין עד כמה הגדרות היו דווקא לרועץ. הצרפתים הקימו את קו מג'ינו, שהיה קו ביצורים מהגדולים בעולם כדי לחסום אפשרות של פלישה גרמנית לשטחה של צרפת. הקצין הצרפתי שארל דה גול הזהיר כי הקו לא יחזיק מעמד ומוטב להשקיע את המשאבים האלה ביצור טנקים ומטוסים, אך הוא נענה בביטול מצד כל הגורמים. כאשר פרצה המלחמה, גייסות הגרמנים עקפו את הקו בלא כל מאמץ, חדרו דרך בלגיה ושעטו על אדמת צרפת, הצוותות הצרפתים שהיו לכודים בקו מג'ינו נהרגו ברובם במלכודת מוות שממשלות צרפת ברוב איוולתם תכננו. תוך ימים ספורים נכנעה צרפת לגרמנים.
אצלנו מנסים להתגונן בכל מקום בצבא של מאבטחים והכול ללא הועיל. יוזמת היחידים שמידי פעם מתחשק להם לרצוח יהודים, לגזול רכוש ולהצית יערות, והיוזמה המגובה ומאורגנת מאחורי מסך הכזב של הסכם "שלום" לא תיעצר ולא תיחסם מאחורי שום גדר. כאשר נבנו בטונאדות במה זה הועיל? כאשר הם רצו הם פתחו בירי מסיבי יומיומי על שכונת גילה ועל מקומות נוספים. הבטונאדות היו למטה והם ירו מלמעלה. אנו ממשיכים להשאיר בידם את היוזמה להתחיל לירות היכן שירצו, לטבוח היכן שיחליטו, להתפוצץ היכן שיקבעו, ואז להתחיל להתגונן יותר באותו מקום. עוד מאבטח, עוד משטרה, עוד אנשי צבא.
יצאנו מגדרות הגטאות ומהגלות הארוכה, הסרנו מחסומים פיסיים וכבלים נפשיים שעמדו בדרכנו - שרדנו פורענויות ושואות, עלינו על הדרך המובילה לגאולה, באנו לארץ ישראל להתיישב בה, להפריחה ולקוממה, האם כדי להסתתר כאחד הפחדנים בארצנו שלנו, מאחורי גדרות?
הרוצה לנצח במלחמה אינו מתחבא מאחורי הגדר או מתחת השולחן, האסטרטגיה הטובה ביותר להגנה, הייתה מאז ומתמיד, ההתקפה.
