כמה שמאלץ בכנס אחד. אז מסתבר ששוב התרחש, כמו בכל שנה, גם השנה, "כנס הרצליה של המרכז הבינתחומי", ומסתבר, כמה צפוי, שהיו שם נאומי קיטש ושמאלץ לרוב. איכשהו, הנשיא ריבלין, שהולדתו בליכוד אבל לא אחת יוצאות מפיו פנינות בנוסח מר"ץ, הוא ימני המחמד של
עיתון הארץ, שאוהב מאוד לצטט אותו.
אז מסתבר, לפי ריבלין, שמדינת ישראל מחולקת לשבטים. לא 12, אבל ארבעה שבטים: אני מניחה שהוא התכוון לחרדים, לחילונים, לערביים וגם לדתיים, אבל אם הייתם שואלים אותי, הייתי מונה עוד 5 או 6 שבטים. מה עם משוררת פמיניסטיות מזרחיות טבעוניות עם שפם? (קריצה ל"היהודים באים").
בכל מקרה, בשמאלץ כמו בשמאלץ, אם יש 4 שבטים, לבטח יש ארבעה דרכים לקירובם, וריבלין מונה אותם, מה שלרגע גורם לי לסבור כי הוא לא נשיא רציני ואהוד, אלא פשוט מנחה סדנת העצמה, "תקשור", או "התפתחות אישית". ארבעת הדרכים, לדידו הן (וכאן אני מביאה ציטוט מפי הכתבה):
"בנאומו היום ריבלין סימן - לראשונה - ארבעה ״מנועי שינוי״ שעשויים לסייע בשילובם של הזרמים השונים בישראל לכדי חברה משותפת: השירות הציבורי, האקדמיה ושוק העבודה, מערכת החינוך ושותפות בין רשויות מקומיות. ״מה שנראה ברמה הפוליטית לאומית, כקונפליקט בלתי פתיר, כמשחק סכום אפס בין חילונים, דתיים וחרדים, בין ערבים ויהודים, על תקציבים ומשאבים, על שליטה וצביון, יכול להפוך ברמה האזורית להזדמנות: הזדמנות למפגש אינטרסים ורצונות, הזדמנות לשיתוף פעולה״, אמר ריבלין".
ועוד מתוך הכתבה:
"ריבלין הוסיף כי "אם בעבר היה צה"ל מקום המפגש המרכזי של החברה הישראלית, הרי שבסדר הישראלי החדש הפכו האקדמיה ושוק העבודה למקום הראשון שבו פוגשת החברה הישראלית את עצמה״. לדבריו, ״האקדמיה ושוק העבודה הם השער להגשמת החלום הישראלי. הם כרטיס הכניסה של כולנו למוקדי ההשפעה במשק. בהם נוצר לראשונה מרחב משותף ליצירת שפה ומטרות משותפות, שם מתעצבים תחושת השייכות והמעמד החברתי, שם, העושר הרעיוני שבמגוון האנושי אינו איום- אלא יתרון תחרותי״, אמר ריבלין".
ריבלין, אתה חי בסרט? שוק העבודה הוא מקום שבו "נוצר לראשונה מרחב משותף ליצירת שפה ומטרות משותפות, שם מתעצבים תחושות השייכות והמעמד החברתי, שם, העושר הרעיוני...." ריבלין, היכן אתה חי?
לא שמעת על עובדי קבלן שניתן לפטרם מהרגע להרגע? על עובדי ניקיון קבלן באוניברסיטאות? על מרצי קבלן? על שוער בשער באוניברסיטת תל אביב ששתל גינת נוי וירק ליד העמדה שלו, אך האוניברסיטה החליטה להעבירו לשער אחר, פן יחטא בעיסוק בגינון נוי?
לא שמעת על תעסוקה בריונית? על בריונות במקומות העבודה? על אפליה במקומות עבודה? על יחס מתנכל לעובדים, שהפך כל כך שכיח, עד שח"כ
מרב מיכאלי מצאה לנכון - יחד עם ח"כים מכל הסיעות, להציע חוק למניעת התעמרות בעבודה, כי התופעה כל כך שכיחה? לא שמעת, ריבלין, על הטרדות מיניות במקום העבודה? על פיטורין שרירותיים ללא שימוע? על עובדים ללא זכויות, שהופכים אותם ל"פרילנסרים" רק בכדי להימנע מלשלם להם זכויות סוציאליות?
והשירות הציבורי ריבלין? אני ואתה חיים באותה מדינה עם אותו שירות ציבורי? האם זה אותו שירות ציבורי שמפריט את עצמו לדעת, שמופרט ונכתש עד דק, בידי אותם גורמים שמבקשים לייבש אותו, רק בכדי להצדיק בדיעבד את מכירתו במחירי רצפה לטייקונים? על איזה שירות ציבורי אדוני מדבר?
אולי על שירותי בריאות הנפש, שמופרטים לעמותות אשר גוזרות קופון בדרך? אולי על שירותי הבריאות, שהייבוש שלהם אינו אלא צלחת פטרי לשירותי רפואה פרטיים? אולי על רופאים בבתי חולים ציבוריים אשר עוזבים את המנותח בעוד בטנו פתוחה, בכדי לרוץ ולבצע ניתוח פרטי בעבור שלמונים? אולי אתה מדבר על מערכת המשפט, שכל מיני יוזמות גישור חובה אינה אלא דרך להפריט אותה? אולי אתה מדבר על הבוררות,שאינה אלא מערכת משפט פרטית לעשירים, בלי דין ובלי דיין? בוררות, מהסוג שגופים חזקים כופים אותה על צרכנים חלשים "במקרה של מחלוקת"? שאז "הבוררות חובה"?
אולי על שירותי הרווחה, שעל גבם משגשגים עסקי פנימיות רבים לנוער במצוקה, ויש האומרים שהפנימיות הרבות ותמריץ הרווח שלהן, מהוות תמריץ להוצאת ילדים מהבית באופן חריג וחסר פרופורציות ביחס למדינות אחרות במערב?
החינוך? על איזה חינוך ריבלין מדבר. החינוך שמופרט לדעת? על כל מיני עמותות פרטיות שחוגגות על החלל שמותירה מערכת החינוך ויוזמות תוכניות חינוך לנוער, תוך שהן חונכות לנוער על-פי אינטרסן הכלכלי?
ולא ברור על אילו רשויות ציבוריות מדבר ריבלין? בשנות השמונים לערך, הופרטו הרשויות הציבוריות לדעת, ובמקום מימון ממשלתי לרשויות ציבוריות, אלו החלו לגבות ארנונה. גביית הארנונה הפכה לעסק מניב לחברות גבייה פרטיות, שלרוב ממתינות בערך מיליון שנה עד שהחוב יתפח מכמה מאות או אלפי שקלים בודדים, לסכומים שמצדיקים עיקול דירה, ואותן חברות גבייה פרטיות אינן מהססות, אם צריך, לעקל דירות של אנשים קשישים, אשר לפני 20 שנה הייתה להם איזו חנות אומללה למוצרי דסקית בעיר התחתית בחיפה, ושכחו לשלם חלק מחשבון הארנונה. העירייה לא שוכחת. היא זוכרת. עשרים שנה. הנקמה הכי טובה כשהיא מוגשת קרה. במקרה של חובות ארנונה, הנקמה הזו תופחת לממדים מפלצתיים אשר יש בכוחם להרוס לקשיש שיפונה מדירתו את החיים.
לא פלא שכל השמאלץ הדביק הזה נאמר בכנס הרצליה של המרכז הבינתחומי, שאינו אלא דוגמה לאקדמיה מופרטת, שעושה חלטורות פה ושם גם מיחסי ציבור מטופשים ודביקים, ונשיא המדינה, שאמור להיות דמות ממלכתית, מתארח בכנס של מכללה פרטית, שמטרתה, עשיית רווחים, ומשמש שופר לעשיית הרווחים הזו, שופר עם פיתוחים נאים וקלישאות נבובות.
