1. קו ישר אחד ויחיד מחבר בין אירועי מרחץ הדמים חובק העולם של הימים האחרונים: טבח ארבעה אזרחים תמימים בלב תל אביב, במרחק של כמעט מטר מלשכת שר הביטחון החדש ליברמן, בשבוע שעבר הרצח ההמוני של 50 אמריקנים באורלנדו, פלורידה, והשבוע הרצח האכזרי של קצין המשטרה ובת זוגו בפריס לפני ימים אחדים. למעלה מ-100 אירועי טרור פלשתיני שנרשמו בארץ רק בשבוע הראשון של הרמדאן; ומי יודע מה עוד מצפה לעולם, רחמנא ליצלן, בימים הקרובים. כל הפשעים הללו שביצעו איסלאמיסטים, שואבים את אנרגיית האלימות שלהם מאדי סוּפר-אוקטן דליקים – חודש הרמדאן. חודש החסד והצדקה האיסלאמי, הולך והופך יותר ויותר לרמאדם: חודש שכולו דם (כל הזכויות להברקה לשונית זו, שמורות לאשת הספרות מרעננה, ד"ר דליה שטרן).
לא שכל שאר חודשי השנה מושכים אותם מטורפים איסלמיסטים את ידיהם משפך דם נקיים והופכים לחנה'לה בשמלת השבת ולשוחרי מצוות לא תרצח. הם אינם זקוקים ללוח השנה במירוצם הכפייתי לשפך דמים. הטירוף הרצחני חזק מהם וממגבלותיו של לוח השנה. אבל בימי הרמאדם גוברות בנפש המסוכסכת תחושות אקסטזה דתית, רגשות אופוריה והתעלות נפש, עד כדי שכנוע עצמי, שקרבים ובאים דווקא עכשיו ימי אחרית הימים, ימים שבהם יוּתר דמם של כל הכופרים: יהודים, נוצרים, בודהיסטים, ברהמינים, וכל השאר שאינם מוסלמים. בימי הרמאדם משוכנעים מאמינים חשוכי דעת ומרפא, ברוב טירופם, שרצון אללה הוא במרחץ דמים מתמשך; שתיאבונו לקורבנות אדם לא ישבע כל עוד חי באיזשהו מקום על פני האדמה אחרון הלא-מוסלמים.
2. צריך כמובן לסייג ולהיצמד לעובדות: לא כל המוסלמים הם טרוריסטים שתאוות הרצח נטועה בתוך הדנ"א שלהם. בהחלט לא כולם. אבל כל הטרוריסטים שבולמוס הרצח טבוע בהם, הינם מוסלמים. האם זה אומר משהו על המבנה הפילוסופי הפנימי של דת מוחמד, שאחד מעקרונותיה אכן מצדד בשפיכות דמים: 'דת מוחמד בסיף'?
העובדות מכל מקום הן חד-משמעיות: הרמדאם הפך לחודש מדמם. ארבעתא דפורענותא.
במקורו אומנם נחשב חודש מועד לפורענות זה לימי קדושה וטהרה, צדקה וחסד. "קדשו את ימי הצום האלה וכבדו אל, אשר נחכם בדרך הטובה, ותנו לו תודה", נאמר בקוראן. חכמי האיסלאם פירשו, שחודש הרמדאן אמור להיות זמן של התקרבות לאללה, חזרה בתשובה, הינזרות מהנאות גופניות: אוכל, שתייה, עישון ועוד, גמילות חסדים עם הנדכאים, שיפור מערכות היחסים בין אדם לחברו ושאר מעשים טובים.
פיגוע רודף פיגוע
היום זה אחרת. חודש הרמדאן הפך להיות עקוב מדם. המזרחן ד"ר מוטי קידר עקב אחר האלימות הרמאדמית בשנים האחרונות. הוא למשל מצא שבימי הרמדאן אשתקד היו ימים אלה לימי מרחץ דמים: בסיני נספו עשרות חיילים מצריים במתקפת ג'יהאד; כאן בארץ, בירושלים ובשטחי יו"ש, פיגוע רדף פיגוע; ובאירופה, באפריקה ובמספר חזיתות לחימה במזרח התיכון ניהלה 'המדינה האיסלאמית' (דאעש) גל של טרור מתוזמן לחודש זה. הכל במרוצת רמאדם אחד.
3. חוקרי האיסלאם טוענים שהמוטיבציה לשפך דם דווקא ברמאדם, נעוצה בכך שלאורך ימי האיסלאם, היה זה חודש של נצחונות איסלאמיים בשדות הקרב. כך למשל נחשבת מלחמת יום כיפור, שהערבים מכנים אותה 'מלחמת רמדאן', על שום התנהלותה ברמדאן של 1973, לניצחון איסלאמי גדול על ישראל.
גם במישור האישי, מסבירים חוקרי האיסלאם, חלה בקרב המאמינים בימי הרמאדם עלייה במפלס הנכונות האישית להתגייס לפעילות רצחנית, גם כשכמעט ברור להם שהם לא ייצאו חיים מן המתקפה הטרוריסטית הפרטית שלהם. בהיותם בעיצומה של אקסטזת הרצח, אין הם רואים את כאבם ודמם של קורבנותיהם המקריים. ברגעים מדממים אלה הם רואים רק עצמם, כמי שמוסרים נפשם על גאולת העולם, ושותפים למהלך היסטורי-גאולתי-משיחי; מהלך של דם ואש ותימרות עשן, שיוביל אותם לא רק לזרועותיהן של 72 הבתולות המצפות להם בגן העדן האיסלאמיסטי (ראו מה בין היהדות לאיסלאם: בעוד שתכליתו של גן העדן היהודי הם עיסוק בתורה וישיבה בצל השכינה, מתמקד גן העדן האיסלאמי בתאוות חושים בהמית), אלא גם לפנתיאון הנצח האיסלאמי.
כך שרצח חפים מפשע, אולי דווקא בימי הרמאדם, אבל לא רק, נתפס לא רק כאמצעי לפריקת תסכולים, אלא גם כשליחות חשובה למען אללה, שלדעת המוסלמים לא רק שאינו בוחל בקורבנות אדם אלא אף מעוניין בהם. זוהי שליחות בשם אללה, שיש בה ממדים היסטורי, רוחני ומעשי גם יחד; גאולה אישית וגאולת העולם.
4. אחרי טבח הרמאדם בשרונה, שבו וטענו שמאלנינו התמימים כי רק פתרון מדיני יביא לקיצו את הטרור הפלשתיני. סליחה, פתרון מדיני? לא ניסינו? ברק ואולמרט לא הציעו לפלשתינים מדינה על פני 97%-95% מהשטחים ועוד מיני תופינים של 'צידה לדרך'? האם נתניהו לא ממשיך לקרוא למו"מ על בסיס שתי מדינות לשני עמים, ואבו מאזן הוא זה שאוטם אוזניו? אם באמת הם היו מעוניינים בפתרון מדיני, היה נתניהו אוכף אותו ממש בנוסח שרון – ויעלה כמה שיעלה.
ונניח שפתרון מדיני הוא פתרון הקסמים, איזה מין פתרון מדיני מציעים שמאלנינו לאמריקנים ולאירופים על-מנת להפסיק את הטרור הרמאדמי במקומותיהם? אולי הידברות של אובמה והולנד הצרפתי, עם דאעש, על-מנת להשיג הסכם מדיני בנוסח שתי מדינות לשני עמים?
תחת מטריית הפתרון המדיני, יוכלו ארה"ב וצרפת לבלום ללא כל קושי את שפך הדמים של הרמאדם, אם רק יסכימו לחלוקת ארצותיהם לשני עמים, כולל חציית וושינגטון ופריס לשתי בירות לשני עמים. אחרי חזיון העוועים הזה, בטוח שיתגשם חזון איש תחת גפנו, ושלום עולמים ישרור ביקום כולו.
