"ויאמר משה [ליתרו]... כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך" (י,לב)
"דושנה של יריחו [היתה] ת"ק על ת"ק אמה והניחוהו מלחלוק אמרו מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו.
בין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב [מבני יתרו]
שנא' ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופ' א,טז)"
צמאי פינוי
מזה שנים מתחולל מאבק מר בין אנשי ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון לבין הפרקליטות וגרורותיה סביב הצעת 'חוק ההסדרה', המיועד למלט כמה ישובים, ומאות בתים, מ'אסון הינתקות' נוסף ולהסיר את חרב הבג"ץ המתהפכת על ראשם. הטריגר לנושא היום היא
'עמונה' וגזירת הריסתה ב... נר ראשון של חנוכה תשע"ז, אך עמונה אינה לבד; היא טסט-קייס במלחמת 'מי יכופף את מי' בין הימין המתנחלי לבין השמאל הרדיקלי, הצמא להרס בתי מתיישבים. בתווך מצויים השמאל הציוני והימין המתמרכז, נוסח ביבי ויעלון, אשר אימת האג עליהם ["מול חברי הכנסת הזועמים מסיעתו הסביר ביבי מדוע יש לפנות... אני מציע לא לזלזל בבית הדין בהאג" (ynet יוני 2012)].
על מה מדובר בכלל? עמונה למשל (וכך היה במגרון ובגבעת האולפנא בבית אל ועוד) נוסדו בעידוד המדינה ובתיקצובה על קרקעות ללא בעלים. ה'מויסרים' החטטניים הצליחו למצוא תובעים לבעלות על אחוזים חלקיים מן השטח, ו
הפרקליטות שנדרשה להגן על ה'מדינה' 'שיחקה' לצד התביעה כ'ידידת השמאל הלאומי'; לא ניסתה להציע הסדרי פיצויים גבוהים או שימוש בחוק 'נכסי נפקדים' ושאר עצות משפטיות יצירתיות. למיטב הבנתי הסדרים כאלו מוצעים בתחומי הקו הירוק, אבל חלילה לא ב'שטחים הכבושים', מאימת אמנות בינלאומיות ונו-נו-נו של אובמה.
לבג"ץ לא נותרה ברירה אלא להניף ידו "להרוס"!
הסדרה חוקית
חוק ההסדרה מתגלגל על שולחן הכנסת, בשינויי נוסח קלים, שנים רבות. עיקרו הוא שאם ישוב הוקם על-ידי המדינה
בתום לב ולאחר שנים
צץ לפתע 'בעלים מקוריים' יפוצה הלה בקרקע חלופית "שתהא ככל הניתן קרובה למקום מגוריו" פלוס "פיצוי כספי בשיעור של 50% מערך המקרקעין המקוריים ביום ההפקעה". הסדר כזה סביר, מוסרי וצודק ואפילו win-win. אין בו שמץ של עוול בנוסח 'הכבשת וגם ירשת?' או נישול מקרקע נטושה מאות שנים. בזכות ישוב שנוסד לפני עשור
או שנים יוודע לבעל המקרקעין, מלחשני האנטי-פטריוטים, שיש להם בכלל זכויות וניתן להמירן בסכום נאה ובקרקע חילופית. וזאת לדעת, באותם מקומות שבג"ץ אילץ להרוס שום 'בעל מקרקעין' לא עשה שימוש ב'נחלתו', שנותרה תל חרבות, קוץ ודרדר. קראו את הפרק בספר 'הזיות עלי-בבא' על 'הפיכת ישובי גוש-קטיף וצפון השומרון המפונים לגן פורח פלשתיני'.
שאלת חוק ההסדרה איננה משפטית אלא פוליטית, ובעצם פרסונלית;
היכן ממוקם היועץ המשפטי לממשלה בסקלה הלאומית, היכן שר הביטחון והיכן ראש הממשלה? זו תמצית שאלת חוק ההסדרה. כפפת עמונה הנוכחית מוטלת לרגלי יועץ משפטי רענן, חסר רקורד שמאלני; היא גם מותאמת 'ככפפה ליד' של שר הביטחון הטרי.
החסם העיקרי כנראה הוא ראש הממשלה, החושש מצילו של 'האג'. נמתין בדאגה לבחון האם הוא מאלץ את שר הביטחון, ואולי גם את היועה"מ, ליישר עמו קו כבלוק חוסם לחוק ראוי מכל הבחינות. אם כך יהיה הוא
יכנס לספר דברי הימים ככפילו של שרון.
למנוע מחזות הרס פינוי?
מי שמאמין בסיכוי פינוי-פיצוי למתיישבים (ולא ל'בעל המקרקעין') טועה בגדול לאור (לחושך) תקדים גוש-קטיף ועשר שנות תלאות ה'פיצוי' למפונים בעקבותיו. לפיכך, מכיון שכבר אמרנו ש'עמונה לא לבד' - העדר חוק הסדרה כלשהו יעלה באוב מחזות אימים שחווינו ב'הינתקות'.
ולשר הביטחון ייאמר, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות (אסתר ד,יד)?
לב העניין
במדרש שהביא רש"י בפרשתנו, וצוטט בראש מדורנו, דיווחו חז"ל על הפקעת ת"ק על ת"ק אמה לבנין בית המקדש. ההפקעה זיכתה בפיצוי נאות: שטח חליפי ת"ק על ת"ק אמה, עם ערך מוסף בהיותו "דושנה של יריחו". על פרשה זו ומשמעותה החז"לית תוכלו לקרוא במאמר "אירור יריחו וקדושתה", בספרי 'אתרי סגולה בגובה חז"ל'. לב הענין הוא שיריחו משיקה לירושלים, וזה מתבטא גם בריחות (י'ריח'ו) ובקולות המקדש המגיעים עד ליריחו עיה"ק.
(נכתב במוצאי שבועות)
