מאה ימי החסד שנוהגים לקצוב במערכות הציבוריות והפוליטיות לבעל תפקיד, הנכנס למלא תפקידו, במסגרת המערכת הפוליטית והציבורית, בכל הקשור למפכ"ל משטרת ישראל, רב-ניצב,
רוני אלשיך, חלפו, עברו להם, זה מכבר וספירה דקדקנית של תקופת כהונתו של מפכ"ל משטרה זה, תעלה כי הוא מכהן בתפקידו זה,
תקופת זמן של 198 ימים תמימים.
כבר מתחילת דרכו ותפקודו במשטרת ישראל, גילה המפכ"ל החדש, חוסר רגישות ציבורית מובהקת - בכך שהוא החליט להעביר שאלונים לקציני וקצינות משטרת ישראל, בהם נדרשים הם לענות על שאלות בתחום טוהר המידות ובניהן גם אם ניהלו קשרים אישיים במסגרת תפקידם עם מפקדיהם או עם קצינים בכירים במשטרה.
צעדו זה של מפכ"ל משטרת ישראל, זכה לביקורת חריגה וביקורת רבה מצע מערכת הקצונה המשטרתית, כאשר הועלו נגדו טענות, כי מה שנכון, ראוי ומתאים לגוף ריכוזי וקטן יחסית, דוגמת שירות הביטחון הכללי, אינו ראוי, אינו מתאים ואינו ישים, בהתייחס לגוף ארצי, דוגמת משטרת ישראל. לכן, טענו מותחי הביקורת על המפכ"ל החדש, כי "שיטות העבודה", שהביא הוא עמו מהשב"כ, אינן מתאימות ואינן ברות ביצוע, בכל הקשור לתפקודה היומיומי והשוטף של משטרת ישראל.
אם לא די באמור ובמפורט לעיל, הרי התנהלותה של משטרת ישראל בכל הקשור למצוד שניהלה היא אחר המחבל, נשאת לאחם. עיקר הביקורת שספגה משטרת ישראל, בכלל והעומד בראשה - מפכ"ל משטרת ישראל, רוני אלשיך, בפרט, התייחס לכך, כי לא ניתן להטיל מסך של חושך ואיפול, על חקירה משטרתית, בעניין ציבורי כה רגיש, כמו המצוד אחר אותו מחבל, שעה שמדינה שלמה, מצויה במתח ומחכה לקבלת פרטים, בדבר התקדמות המצוד אחר מחבל זה.
גם בפרשת חקירת המשטרה, בתיק מעונות ראש הממשלה, הביע מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, עמדה שונה מזו שבה נקטה משטרת ישראל, ולפיה - ראוי, גם ראוי, במקרים שכאלה, כמו-גם, בענייננו אנו, לפרסם בציבור עמדת המשטרה, בעניין זה, לפיה התגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות, בידי כמה מעורבים וביניהם - אשת ראש הממשלה,
שרה נתניהו.
ככלל, לאור התנהלותו - השונה מן הרגיל של מפכ"ל משטרת ישראל, הקובע אמות מידה שונות, בקשר לדרכי התנהלותה ותפקודה של משטרת ישראל, כפי שנהגו דברים עד כה, מן הראוי לעדכן את הוראות הנוהל המשטרתיות השוטפות ולקבוע אמות מידה נוהליות, שלפיהן יוחלט מה תהיה עמדתה הציבורית, התפקודית והערכית של משטרת ישראל, בעניינים, מסוג העניינים, המנויים ברשימה זו.
ומן הכלל אל הפרט ואל חובת הגילוי הנאות והשקיפות הציבורית. לפני, למעלה משנה, הוגשה נגד כותב שורות אלה תלונה למשטרת ישראל. בעקבות ערר שהוגש, לא נחקר כותב שורות אלה, בידי משטרת ישראל, עד כה, כאשר לאחרונה התקשרה למשרדו שוטרת וביקשה לשוחח עימו. משנאמר לה, כי כותב שורות אלה עסוק והוא יחזור אליה, לכשייפנה, הודיעה היא למנהל משרדו של כותב שורות אלה, כי ככל שכותב שורות אלה, לא ישוחח עמה, עוד היום - ובאופן מיידי - הרי היא תשלח שוטרים למשרדו.
תלונה שהגיש כותב שורות אלה, באמצעות בא-כוחו, למפקד תחנת המשטרה המקומית,
שנתמכה בתצהיר של מנהל משרדו, נענתה בידי ראש מחלקת חקירות, באותה תחנת משטרה, בכך שהוא אינו מוצא כל פגם בהתנהלותה של אותה שוטרת ובנוסף דוחה הוא על הסף כל ניסיון להטיל דופי בהתנהלותה של אותה שוטרת או בהתנהלות משטרת ישראל, בכל הנוגע לכותב שורות אלה וכפי שנרמז בפנייתו של בא-כוחו.
מששקל כותב שורות אלה, להגיש תלונה נוספת לקצין בודק במשטרת ישראל, או להתלונן על התנהגותה של אותה שוטרת ועל ראש משרד חקירות, באותה תחנת משטרה, ייעצו לו - חברים, קציני משטרה וותיקים ובכירים - שלא לעשות כן,
מ"חשש שגם אם אותה שוטרת לא תחקור התלונה, הרי מי מחבריה יפעלו 'כדי לסגור עמו חשבון, בעת חקירתו, בידי שוטר אחר', כך שמוטב לו, שיניח לדברים, כמות שהם".
אלה הם למרבה הצער פניה האמיתיות של משטרת ישראל, המתנהלת במאה העשרים ואחת, כאילו מצויה היא, בראשית התקופה העותומנית. לא למותר להזכיר ולצטט דבריו של שופט בית משפט העליון, בארה"ב, לואיס דמביץ' ברנדיס, שנלחם בשחיתות הציבורית והתווה עיקרון השקיפות, בקובעו - כי:
"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".
מן הראוי שכלל שוטרי, שוטרות, קציני וקצינות משטרת ישראל, בכלל ומפכ"ל משטרת ישראל, בפרט, ישננו - שנן היטב - משפט זה ויישמו אותו, הלכה למעשה, מעשה של יום יום ושעה שעה.
