ספרו של מגל "סרוגים בקנה" מביא את סיפור ההשתלבות של הציונות הדתית בצה"ל והוא אף מרחיב את היריעה מעבר לכך. בספר סקירה היסטורית על הקמת המכינות הדתיות והחילוניות שלמרבה הפלא הוקמו בתמיכתם ובתקציבם של המכינות הדתיות. יניב מביא את סיפורים של ישיבות ההסדר וברוח טובה מציג גם את יתרונות השירות בהם. אישית איני מסכים לדעתו של יניב בעניין ישיבות ההסדר, אני חושב שזהו ויתור שהמדינה ויתרה ולא עמדה על שלה בכל הקשור לנוער הזה אבל לזכותו של מגל יאמר שהוא מציג בצורה ראויה גם את הצד השני של המשוואה.
בספר דיון פילוסופי וגם עובדתי על חיבורה של הציונות הדתית לצבא ולמדינה. אחד הדברים הבולטים בספר הוא הבאת מידע ועובדות שלא כל כך ידועות בציבור. מגל ערך מחקר תוך ביצוע ראיונות רבים מהם למד עובדות רבות על הציונות הדתית, מידע יקר ערך שחלקים רבים ממנו לא פורסמו קודם לכן. מגל מראה שלא כל הדתיים הם מיקשה אחת כמו שלא כל המכינות הן ברוח אחת.
אחת הנקודות המפתיעות בספר קשורה לדעה הרווחת כי בני הציונות הדתית נשמעים לרבנים שלהם יותר מאשר למפקדיהם. מגל מראה כי הדבר אינו נכון, אנשי הצינות הדתית מעורבים בחברה הישראלית החילונית הן בלימודים והן במקומות העבודה ונשמעים קודם על לעצמם. מרביתם לא שואלים שאלת רב בכל צעד בחייהם ומכאן שהשפעת הרבנים על חייהם בצבא מוגבלת הרבה יותר ממה שנוהגים לתאר. בספר התייחסות גם לשילוב הראוי בין גברים לנשים, על
הדרת נשים ועל שוויון של נשים לגברים בצבא וגם כאן בניגוד למה שחושבים היקף הבנות הדתיות המתגייסות לצבא רגיל ולאו-דווקא כמורות חיילות במגמת עליה וזאת בניגוד גמור לעמדת הרבנים.
הקיצוניות קיימת בעיקר בשיח הציבורי ובתקשורת והרבה הרבה פחות בצבא.
יש תקווה לעתיד.
ספר מרתק ומאוד מעניין.
