קלמן ליבסקינד בחר להקדיש את טורו ה"אחרון" ב
מעריב לחייל היורה אלאור אזריה, או יותר נכון, לרפלקס התגובות התקשורתי השמאלני לפרשה, אשר, לדעתו של ליבקסינד, עלול להסית את התוצאה המשפטית ממקומה הראוי, למקום הראוי לשמאל, וזאת על-ידי הדהוד תקשורתי אשר כמעט עולה, לדברי ליבסקינד, כדי "שיבוש מהלכי משפט".
ויוסבר: לדעת ליבסקינד בכירים בצמרת הביטחונית מעוניינים שאזריה יורשע ממניע אנוכי להחריד: כשרק נחשפה הפרשה, ובטרם חקירת מצ"ח והפתיחה בהליך המשפטי, קבעו בוגי (משה יעלון) ותא"ל
מוטי אלמוז, כי החייל סרח, פעל בניגוד לערכים היהודיים, וכו' וכו' וכו', וכעת, כמו אדם שהשקיע במניה ומצפה שתעלה, הם מצפים, מטעם אנוכי להחריד, כי המניה שלהם תעלה, וכי תחזיותיהם יתבררו כנכונות, הכל למען הכבוד, היוקרה והטפיחה על השכם כי הם קראו את המציאות נכונה; לדעת ליבסקינד, ברגע שבכירי מערכת הביטחון משדרים "רוח מפקד" וציפייה כי אזריה יורשע, כל המערכת, באופן מודע או שלא מודע, פועלת לפי אותה "רוח מפקד" (אלו לא מילותיו של ליבסקינד אך המשתמע מהן), מה שמייצר תהליכים מדאיגים:
- רסן תום נעמן שבעדותו הראשונה, הציג דברים לכאן או לכאן (אזריה סיפר לו, לדבריו, שהמחבל זז, והיה יסוד סביר לחשד כי נשקפת מן המחבל סכנה), הקצין את עדותו לרעת אזריה ולטובת "רוח המפקד", ככל שהזמן נקף וככל שההדים בתקשורת שידרו: "אנו רוצים לראות את אזרחיה מורשע".
- ברוך מרזל אשר ביקר בזירת האירוע מיד לאחר הירי, ואשר מעדותו משתמע כי ייתכן שהיה לאזריה חשד סביר כי המחבל היה ממולכד בחומרי נפץ, לא נקרא להעיד, והרי, מזכיר לנו ליבסקינד, רשויות תביעה אשר נמנעות מלזמן עד אשר עלול לסתור את התזה שלהן, אינן עושות מלאכתן נאמנה.
ליבסקינד מתייחס גם לטענת התקשורת כאילו בוצע "עליהום", כביכול, של שיסוי והסתה ברס"ן תום נעמן, והוא גורס כי לא היו לא שיסוי, לא הסתה, ולא נעליים;
מומלץ לקרוא את הטור של ליבסקינד, לרבות הניתוח הסטטיסטי שהוא מביא, ואשר מפריך לחלוטין את הרעיון כאילו "נערך קמפיין שיסוי" נגד תום נעמן: הביקורת של ליבסקינד היא שכל גורם המשמיע עמדות הפוזלות לכיוון השמאלי (ראו ערך ראובן ריבלין או משה יעלון) ומותקף בביקורת לגיטימית, הופך את עצמו לקורבן של "שיסוי והסתה". המציאות, ליבסקינד גורס, ומומלץ לקרוא את הניתוח בטורו, גורסת דבר הפוך לחלוטין.
