טוב, אז מכיוון שאני מאוד מחונך ואינטליגנטי וגם משכיל ביותר, אז עד לפני השנה לא באמת התעניינתי בכדורגל, כי מה אכפת לי שכל מיני טיפשים רצים אחרי כדור בתוך מגרש? טוב, זה לא שאני לא אוהב ספורט, כי כשהייתי ילד בשכונה כולם אהבו ספורט. אבל בגלל כל מיני עניינים גופניים שלא באשמתי, וגם בגלל שכל העניין הזה של הספורט היה קשור בכל מיני ילדים מאוד לא מחונכים וגם מהמגזרים שהם לא אני, אז איש לא הסכים לקבל אותי לאף קבוצה, אלא אם לא הייתה לו ברירה אחרת. אבל אני מבין אותם קצת, כי הייתי קצת נמוך, וגם קצת רזה, וגם הייתי נשרף בשמש בקלות ובגלל זה הייתי הולך עם כובע, ובכלל לא היה אכפת לי שהם צחקו עלי, כי העיקר הבריאות, וגם הייתי צריך להגן על הראש שלי, כי שם נמצא המוח, ותמיד ידעתי שהמוח יותר חזק מהכוח וחשוב לפתח את המוח. אז באמת פעם אחת הייתי למטה בשכונה, וכולם התחילו לשחק כדורגל, ובסוף בכל זאת בחרו אותי כי לא הייתה להם ברירה, אבל שמו אותי לעמוד בשער, אפילו שלא כל כך רציתי. טוב, זה נכון שהבקיעו לי את השער הרבה פעמים, כי הכובע הפריע לי וגם השמש וגם זה שאני קצת לא רואה טוב בלי משקפיים ובשכונה אסור היה ללבוש משקפיים, לא בגלל שקראו לי "משקפופר" או "אבו ארבע", אלא בגלל שאם הייתי מרכיב אותם מחוץ לבית הספר, אז היו כמה שאהבו לדבר איתי גם עם הידיים, ורק לפעמים, כשלא הייתי שם לב, גם עם הרגליים. אז קיבלתי החלטה לשים את המשקפיים בכיס כשאני יוצא מהבית, כי לא רציתי שאבא שלי יידע שאני לא לובש אותם.
אז אחרי המשחק הזה הבנתי שבעצם כדורגל זה לא בשבילי, גם כי חם, גם כי אני מזיע, וגם כי מישהו נתקל בי ובעט לי ברגל וזה מאוד כאב לי. אז ניסיתי לשחק כדורסל, אבל גם זה לא הסתדר לי, כי בכדורסל כל הזמן נוגעים אחד בשני ואני לא אוהב מרפקים כי הם חדים וכואבים. אז חיפשתי משהו אחר לעשות, ואם אפשר ספורט שבו לא נוגעים בך, אז נרשמתי לחוג כדורעף. ובאמת בהתחלה היה די בסדר, כי איש לא נוגע בך, אבל מצד שני כמעט כל הזמן צריך לקפוץ גבוה או לשכב על הרצפה כדי להציל כדורים, וזה מאמץ מאוד גדול בשבילי, כי כידוע החלק הכי מפותח ושרירי אצלי זה המוח. אז עברתי למשהו אחר שנראה לי יותר קל וגם מאוד ספורטיבי שקוראים לו טניס שולחן. ובאמת הייתי די טוב במשחק הזה אחרי שהבנתי את החוקים, ובכל זאת זה ספורט אמיתי למרות שכולם צוחקים ממנו. מצד שני, בגלל שאני קצת יותר מתוחכם מרוב האנשים הפשוטים, בסופו של דבר הפסקתי לשחק בגלל שגיליתי שהכדור עף מאוד מהר לכל הכיוונים וקשה לי לראות אותו, וגם כי המאמן שלנו שוחח איתי אחרי כמה פעמים שהייתי בחוג, וסיפר לי שלמרות שיש לי הרבה כישרון, אין פשוט מקום בנבחרת לאחד מוכשר כמוני. אז נאלצתי להפסיק לשחק. טוב, אז בגלל שבכל זאת רציתי להיות ספורטאי, שאלתי את המאמן מה אני יכול לעשות, והוא הפנה אותי לשחק דוקים. וכמו שציפיתי מעצמי, הפכתי תוך פחות משנה לאלוף המועדון בשכונה בדוקים, ספורט שמצריך הרבה מאוד ריכוז ומחשבה והתאים יותר ליכולות המוחיות המפותחות שלי, ואפילו זכיתי בתעודת הצטיינות שעד היום אני שומר אצלי כדי להוכיח שגם כילד הייתי מאוד מוצלח.
רוח ספורטיבית
אז זהו, בזמן האחרון גיליתי שגם לאהוב כדורגל נחשב בעיני החברים שלי מהאינטליגנציה המקומית, ואפילו זה מוסיף למעמד החברתי שלי. נכון לא כל הכדורגל מעניין אותי, אבל גם קראתי על זה הרבה וגם אני יודע שיש כל מיני חוליגנים ובריונים ואנשים לא מחונכים שמעמידים פנים שהם אוהבים כדורגל, אבל אין להם בכלל רוח ספורטיבית.
אז היום בערב קיבלתי חופש קטן מהחברה שלי ונסעתי לאחד הברים כדי לראות משחק כדורגל מאוד גדול בצרפת, כי שם יש כדורגל אמיתי וכולם שם ספורטיבים מאוד ולא כמו האלה שכבר הזכרתי קודם. ובעיקר כל האוהדים האלה מרוסיה ואנגליה וכל מיני ארצות באירופה התרבותית שיודעים גם לשחק כדורגל וגם להראות לכולם מה זה משחק הוגן. טוב, נכון שלפני המשחק בין רוסיה לבין אנגליה הלכו קצת מכות, וגם נכון שלכמה אוהדים נשברו העצמות, ואחד אפילו כמעט מת, וגם ראינו סרטונים על אותם האוהדים וזה לא נראה משהו, אבל אני בטוח שיש להם סיבות טובות לזה כי אסור לדבר עליהם לא יפה. בדיוק כמו שהנשיא האמריקני הזה שהוא מאוד נאה וגם קצת כושי הסביר לכל האמריקנים יפה מאוד שאם לא יגידו שההוא שהרג את כל ההומואים האלה שם באמריקה הוא מהאיסלאם, אז איש לא יוכל להאשים את האיסלאם, וככה לא יהיה יותר טרור אף פעם. וככה גם לא ירגיזו את המוסלמים המסכנים והטובים, ומי שאשם באמת זה הרובה שירה באנשים המסכנים האלה, וההוא שמנסה להיות נשיא שם באמריקה שבגללו כל הדברים האלה קורים. ככה כולם יודעים שהאיסלאם הוא דת של אהבה ושלום, בדיוק כמו שהאוהדים התרבותיים האלה הם לא בריונים או שיכורים או פרימיטיביים. זה רק האלכוהול והבירה אשמים.
מצד שני, חייבים להיות ישרים ולהסתכל למציאות בעיניים, כי יש גם אחרים, כמו למשל האוהדים האלה של הקבוצה מירושלים שהם בעיקר גזענים ופשיסטיים ודתיים, והם הולכים למשחקים רק כדי ללכת מכות ולהרביץ לבני דודים או לכאלה כמוני, ובעיקר לקבוצה של הבני דודים מהצד של הצדק והמוסר שהם מאוד נחמדים בדרך כלל ותמיד סובלים מכל אלה הפרימיטיבים. להם למשל לא יעזור שום תירוץ וכל מיני הסברים צולעים, כי כולם יודעים שהם אשמים.