מתוך כל סימני השאלה ואי הוודאות הקשה המאפיינים את התקופה, אנגליה יצרה ודאות אחת ברורה: מעכשיו ישנה אנגליה, עדיין מעצמה, המנווטת את עצמה, ולא אחת מתוך 28 מדינות המנווטות בידי צבא פקידים בבריסל.
עניינו של מאמר זה בהצבעה בבריטניה על היציאה מ
האיחוד האירופי. ותחילה גילוי נאות: איני מומחה לנושא האנגלי, ואיני מתיימר להיות מומחה כמו שרבים וטובים עושים בימים אלו. ברצוני להציג את תפיסתי לגבי המאפיינים של ההצבעה הבריטית כפי שאני מבין אותם.
הראשון: המערכת הבינלאומית, המדינית והכלכלית והביטחונית, מצויה בשנים האחרונות, ובעיקר בתקופה האחרונה, במצב של חוסר וודאות ומשברים מתמשכים. אין דבר שהוא ברור: החל מעתיד המזרח התיכון, הטרור, הכלכלה המקרטעת, הנפט, ההגירה, פוטין ומדיניותו, אוקראינה, הנשיא החדש שיהיה בארה"ב, סין ושאיפותיה בדרום הים הסיני, וגמור בעתיד האיחוד האירופי. והנה, מה שקרה הוא שבריטניה הוציאה את עצמה מתוך מעגל אי-הבהירות והבלתי ידוע: החל מרגע זה כל העולם יודע בוודאות מי זאת אנגליה. היא לא עוד אחת מתוך 28 מדינות באיחוד האירופי. מרגע זה, כל התחשיבים והערכות הם ביחס לבריטניה ככזאת ולאיחוד האירופי בלי בריטניה. זהו לכן שינוי גיאו-פוליטי במפה העולמית, לטוב או לרע.
סדר עולמי
השני, כמובן שזה מצידו מגביר את אי-הוודאות העולמי, בעיקר במישור הכלכלי, את אי-הוודאות באיחוד האירופי ואת אי-הוודאות בבריטניה עצמה בכל המישורים, ובכללם הינתקות אפשרית של סקוטלנד. אבל, מעכשיו ההחלטות תהיינה בידי האנגלים. הקברניט שינווט את הספינה האנגלית יהיה אנגלי, לא אלפי פקידים בבריסל. הוא שיקבע כמה מהגרים יכנסו לאנגליה, והוא שיקבע, באמצעות קציניו, האם האנגלי בניו-קאסל יאכל נקניקיה שכולה 100 אחוז בשר, כפי שקבע פקיד בבריסל, או לא, ועוד אלפי החלטות, לטוב או לרע. והבוחר האנגלי יוכל להעניש אותו בבחירות אם החלטותיו היו רעות. עד עכשיו הוא לא יכול היה להעניש את פקידי בריסל, והוא גם בכלל לא ידע מי הם. ולעניין הניווט. לדעתי, אחת מהבעיות המרכזיות של העולם בשנים האחרונות היא שאין "סדר עולמי" מוסכם (כפי שהיה בזמן המלחמה הקרה עד תחילת שנות התשעים של המאה שעברה), ומאז עלית הנשיא אובמה, אין קברניט שינווט את הספינה העולמית. אובמה ויתר על כך כתפיסת עולם.
השלישי, ההצבעה החזירה את אנגליה לתא הלאומי היסודי שלה. הרוב הגדול באנגליה (להבדיל מהגרעינים הלאומיים של סקוטלנד ואירלנד) הצהיר בבחירה שלו שהוא קודם כל אנגלי ולא "אזרח אירופי". ולעניין זה אני רוצה לעמוד על פרדוקס האינטרנט (כמבטא הטוב ביותר של הגלובליזציה). מצד אחד היה זה האינטרנט והמידע שבו, שאיפשר להמוני האנגלים להביס את "הסיטי" הקוסמו פוליטי, את האליטות הכלכליות והפוליטיות שנהנות ממנעמי "האיחוד האירופי", ואת כל התקשורת האנגלית הממסדית המשרתת את האליטות האלו. מאידך-גיסא, עולם האינטרנט הוא המכשיר היעיל ביותר לטשטוש מרכיב הלאום והתרבות הייחודית שלו, והכלי היעיל ליצירת זהות קולקטיבית משותפת, אומנם קרה ומעורפלת, לבני לאומים שונים.
בואו ונזכור. בריטניה, למרות שחדלה להיות אימפריה, היא עדיין מעצמה הנשענת על 4 רגליים מוצקות: היא המדינה עם הצבא החזק והמנוסה ביותר במערב אחרי ארה"ב, והיא בעלת יכולת גרעינית! יש לה כלכלה השנייה בגודלה באירופה אחרי גרמניה; יש לה מעמד בינלאומי: היא חברה במועצת הביטחון והיא עדיין מנהיגת "חבר העמים הבריטי"; ויש לה היסטוריה של עומק תרבותי והיסטוריה של ייחודיות אנגלית מזהירה. איך כתב פעם הטיימס הלונדוני: "סערה עזה בתעלת למנש. אירופה מנותקת מאנגליה!".
מה יהיה? איני יודע, ואיני יכול אפילו להעריך ברגע זה. מי שעושה כך, בונה, לדעתי, מגדלים יפים באוויר. אבל, דבר אחד נראה לי כמעט ודאי: תוך כמה שנים נשמע שמות חדשים של מיליארדרים חדשים שידעו לנצל את ההזדמנויות.
