בשנים האחרונות חשים רבים מהבריטים שזרים השתלטו על ארצם. היום רוב העובדים הפשוטים בבתי המלון: בקבלה, בניקיון, בעבודות בנייה, במסעדות ואפילו בחנויות, הם מהגרים ממזרח אירופה. משלמים להם הרבה פחות מאשר לתושב ותיק, וזה מה שחשוב למעסיקים. בשכונת גולדרס גרין בלונדון, שרוב החרדים מתגוררים בה, מספרים כי בכל בתי המלון שם עובדים היום רומנים. ״הם מקבלים שליש ממה שהיה צריך לשלם לבריטי, והישראלים לשעבר שמתגוררים שם ובעבר התפרנסו מעבודות צביעה ושיפוץ נותרו היום ללא פרנסה״.
לבריטים מציק מאוד המצב. מאחורי מילים של ״אובדן ריבונות״ ״חוסר הדמוקרטיה של האיחוד״, חוסר חיבה להנהגה הגרמנית של האיחוד, מסתתר זעם כלכלי. הבריטים מוחים על מספר המהגרים שנאלצו לקלוט בגלל החלטות האיחוד, והם מאשימים את המהגרים בכך שהם לוקחים מהם עבודות ומטילים עומס רב על שירותים ממשלתיים, כמו שירות הבריאות הלאומי. יש המוטרדים מהביוקרטיה של
האיחוד האירופי או מבית הדין לזכויות אדם וסמכויותיו הרחבות. אך הבריטי המצוי מבועת בעיקר מההגירה שאינה פוסקת.
לבריטניה יש שליטה על כמויות המהגרים שהיא מקבלת מחוץ לאיחוד, אבל אין לה שליטה על מספר המהגרים ממדינות אירופיות אחרות. אותם היא חייבת לקבל ולהעניק להם אותם זכויות ושירותים כמו לאזרחיה. למתנגדי ההגירה כל הקבוצות נתפסים כאיום לא רק כאיום כלכלי אלא גם כאיום ביטחוני פוטנציאלי.
קהילת הפחם
כדי להבין איך התגלגלו הדברים צריך להתחיל ב׳פרויקט האירופי׳. אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה הייתה יבשת מצולקת ומדממת. מדינאים באירופה חיפשו אחרי כל דרך שתבטיח יותר אחדות בין מדינות אירופה המערבית, גם כדי להבטיח שימנעו ממלחמות נוספות. הרעיון היה שהפתרון לתחרותיות הלאומית הגורמת למרחצי דמים הוא באמצעות קשירתן ברשת של אינטרסים משותפים.
הכלכלן הצרפתי ז׳אן מונה שמכונה אבי האיחוד האירופי, הגה תוכנית שמאחוריה עמד הרעיון שאיחוד כלכלי יוביל לקירוב מדיני. כך נוסד איגוד של ׳קהילת הפחם והפלדה האירופית' אשר נוסד ב-1951 על-ידי צרפת, גרמניה, איטליה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג כדי ללכד יחדיו את משאבי פלדה והפחם של המדינות החברות באיגוד. ארה״ב תמכה בתוכנית.
ההצלחה הובילה להקמת שיתופי פעולה נוספים. כעבור שש שנים הקימו המדינות המייסדות את סוכנות האטום האירופית ואת הקהילה הכלכלית האירופית, שהחלה להיקרא השוק המשותף. זה התפתח במהלך השנים לארגון האירופי החשוב ביותר, בזכות ביטול המכסים וההקלות על מסחר להן זכו המדינות החברות. כעבור עשר שנים נוספות ב-1967 התאחדו לארגון אחד בשם ׳הקהילה האירופית׳.
בריטניה לא מיהרה להצטרף. היא היססה בשל חששה מאובדן הריבונות. וכשהחליטו בחיוב, נדחתה פעמיים על-ידי הנשיא דה גול. בסופו של דבר הצטרפה ב-1972. כשנחתמה אמנת שנגן שקבעה תיאום מדיניות הגירה וביקורת גבולות בין חברות הקהילה, בריטניה לא חתמה על האמנה. ב-2002 כאשר הונהג היורו ברחבי האיחוד, בריטניה בחרה לשמור על המטבע הלאומי שלה, לצד שבדיה ודנמרק.
צל גדול
ב-1992 הוקם באופן רשמי האיחוד האירופי וסוכם על כללי האיחוד הכלכלי והפיננסי בין המדינות. בכל שלבי ההתפתחות של האיחוד לא שיחקה בריטניה תפקיד מוביל, צרפת הייתה המנהיגה של האיחוד, וגרמניה ירשה ממנה את התפקיד.
הבריטים היו מרוצים מהתועלת שהפיקה בריטניה מהאיחוד בגלל כמה סיבות: מחירי סלולרי זולים יותר, טיסות זולות יותר, חופש חסר תקדים לנסוע בלי ויזה לאורכה ולרוחבה של היבשת, אבל צל גדול התחיל לרחף על הוותיקים שהפסידו עבודות למהגרים, כי תמיד יימצא מי שיקח עבודה בחצי מחיר.
גם רעיון מדינת הלאום מסתבר עדיין חי בלב רבים מן הבריטים. והאמונה שדווקא הברקזיט ישחרר אותה מעול המחויבות להחלטות האיחוד האירופי.
במוסקבה כאשר שמעו את תוצאות המשאל השיקו כוסות וודקה. מזה שנים שהרוסים מחפשים דרך לסדוק את חומת האיחוד האירופי והנה עתה הם מייחלים שהדבר ייעשה מאליו. ״בלי בריטניה לא יהיה באירופה מי שיאכוף את העיצומים הכלכליים״, אמר ראש עיריית מוסקבה, והידיעה שבלי בריטניה אירופה חלשה יותר, כלכלית וצבאית, למרות שבריטניה תישאר חלק מברית נאט״ו הברית האסטרטגית בין מדינות אירופה וארה״ב שנולדה בתקופת המלחמה הקרה כדי לבלום את הרוסים. ארה״ב בגלל קשריה הטובים עם בריטניה הצליחה לשכנע את מדינות אירופה לאמץ מדיניות של יד חזקה בנושאים כמו אפגניסטן ועירק, וכעת עם הסתלקות הבריטים מהזירה האירופית, אין ספק שההשפעה האמריקנית תיחלש.
סעיף חמישים בהסכם ליסבון, הבסיס המשפטי עליו בנוי האיחוד האירופי, מאפשר למדינה המעוניינת בכך לפרוש, אלא שלמרבית הפליאה שום מדינה לא ניסתה לעשות זאת עד היום. ובריטניה היא לא סתם עוד מדינה, מתוך 28 המדינות, היא אחת משלוש החזקות אחרי גרמניה ולפני צרפת. איך תיראה אירופה בלי בריטניה ובריטניה בלי אירופה? עדיין קשה לדעת.
