יורה ומלקוש

קצת פחות מעשר שניות. זה הזמן שעבר בניסיון הפיגוע השבוע, מהרגע שבו המחבלת שלפה סכין במטרה לדקור חיילים, ועד שאחד מהם ירה וניטרל אותה. זה נראה זמן לא משמעותי, אבל באירוע כזה מדובר בזמן רב. עניין הזמן הוא אחד מהדברים שיש לשים לב אליהם באירוע זה. בכמה השניות הללו, החיילים לא פתחו ישר באש וירו ללא הפסק, אלא התרחקו מהמחבלת, כנראה ניסו להניא אותה מלהמשיך ורק אז ירו בה. סרטון האירוע צריך להיות מופץ בעולם. הדבר יעזור להפסיק את השקרים כאילו צה"ל יורה בחפים מפשע, ושהחיילים פוגעים בילדים להנאתם. לא בטוח שיקשיבו לנו, אבל צריך לעשות כל מאמץ ולהמשיך לנדנד ולהראות את הסרטונים הללו כדי להציג איך צה"ל מתמודד. דבר שני נוגע לירי עצמו. לפי מה שנראה מהסרטון, נורתה ירייה אחת, וגם ירייה זאת לא נורתה כדי להרוג. המחבלת נפצעה אנוש, לא מתה. אם החייל היה רוצה להרוג את המחבלת, הוא יכול היה לעשות זאת בקלות. העובדה שפצעו את המחבלת ראויה לשבח או לגינוי בקרב חוגים שונים, אך לא ניתן להתעלם ממנה.

בסקר שנערך השבוע על-ידי וואלה, נמצא ש-43% מהנשאלים סבורים שהמשפט של אלאור אזריה אינו הוגן. לעומתם, 31% אמרו שהמשפט הוגן ו-22% אמרו שאין להם דעה בנושא. כאשר מורידים את אחוז חסרי הדעה בנושא, נמצא שקרוב ל-60% סבורים שהמשפט אינו הוגן. בנוסף, אחוז גבוה מהנשאלים סבור שהסערה הציבורית בנושא, תשפיע על תוצאות המשפט. צריך להגיד את זה חד וחלק: אזריה ירה למוות במחבל מנוטרל בניגוד להוראות. זהו. זה לא עניין של ימין או שמאל, זה עניין של חוק. הוא חייל, הוא צריך למלא פקודות והוא הפר אותן. הוא אזרח ישראל, הוא צריך לשמור חוק והוא עבר עליו. יש דרכי פעולה והתנהגות מסוימות שהוא לא פעל לפיהן ולכן הוא נשפט. לכך מתווספת כל ההמולה במחנה הימין נגד הירי. יצאו להגנתו של החייל לפני שבכלל החלו את החקירה. הנושא עדיין תלוי ועומד בבית המשפט. אי-אפשר להתגייס בצורה עיוורת לצידו של אזריה, בלי לדעת את העובדות.

ההסכם בין ישראל לטורקיה, הביא השבוע להעברת מוצרים וציוד מטורקיה המיועדים לרצועת עזה. אלא שנראה שהציוד לא מועבר לרצועה, בשל סכסוך בין החמאס לרשות הפלשתינית. נטען שהסחורות לא מועברות מאחר שהפלשתינים לא מגיעים לעבודה בשל עיד אל-פיטר. גורם ביטחוני סבור, שהסיבה האמיתית היא משחקי כוח בין הרשות לחמאס, כאשר האחרון רוצה לקחת קרדיט על העברת הסחורות. אם הדבר נכון, משמעותו היא שמשחקי כוח אלו חשובים לרשות ולחמאס הרבה יותר, מאשר הדאגה לתושבי רצועת עזה. נדמה, כי תושבי הרצועה כבר הפכו מזמן לחיילי משחק, בין אם מדובר בחמאס מול הרשות או בחמאס מול ישראל. ישראל יכולה להפיל את שלטון החמאס, אבל כדי שהדבר יהיה אפקטיבי ביותר, תושבי הרצועה הם שצריכים להיפטר משלטון זה.

השבוע הותר לפרסום, כי השב"כ והמשטרה עצרו שני פלשתינים מעזה החשודים בהברחת כספים עבור החמאס באיו"ש. בחקירת אחד מהם, נחשפו פרטים רבים על-אודות מנהרות החמאס הנמצאות מתחת למסגדים ובתים, וכן נקודות שיגור הנמצאות ליד מבנים אזרחיים. דבר זה מתקשר לנקודה הקודמת, ולזילות בחיי אדם בעיני החמאס. לחמאס לא אכפת מתושבי הרצועה, והוא מעוניין בהרג אזרחיו אם הדבר יביא להאשמת ישראל. כפי שצוין, גם בדבר זה צריך לנפנף ולהציג לעולם, ואולי הם יבינו עם מי יש לנו עסק.

אחת הנקודות שעלו במו"מ בין ישראל לטורקיה, היא גורל גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול ז"ל, וגורל שני האזרחים שמוחזקים בידי החמאס. בישראל דרשו שאחד התנאים יהיה החזרת הגופות ושחרור החטופים, אך התשובה הייתה שלטורקיה אין כוח בנושא ואין היא יכולה להשפיע על החמאס. החמאס ממשיך להחזיק בגופות ובאזרחים, במטרה להשיג משהו תמורתם. לאחר עסקת שליט שבה שוחררו 1,027 אסירים תמורת חייל אחד, ברור שהחמאס ירצה תשלום משמעותי עבור שתי גופות ושני אזרחים. מעבר לשאלה מה החמאס ירוויח, צריך לשאול מיהו המרוויח העיקרי. ברמת המאקרו, מי שמרוויח זה הזרוע הצבאית של החמאס, שכל עסקה תביא לחיזוק מעמדה מול הזרוע הפוליטית של הארגון. ברמת המיקרו ניתן להגיד שהמרוויח הוא מוחמד דף, בתור ראש הזרוע הצבאית, אולם יש דמות נוספת שמרוויחה מהעניין. מי שאחראי לניהול המו"מ מטעם החמאס הוא יחיא סינוואר. סינוואר, ממקימי הזרוע הצבאית של החמאס, הוא האסיר הבכיר ביותר שישראל שחררה בעסקת שליט. מבחינתו, עסקת שבויים טובה תחזק את מעמדו, ותציב אותו כיורשו של מוחמד דף. הוא כבר דיבר בעבר על החובה לשחרר את האסירים הפלשתינים, וכעת הוא מחזיק בקלפים שיעזרו לו להוציא זאת לפועל.